אבודה בשדה דלעות – אמנותה ואהבתה של יאיוי קוסאמה || אילה דנון
יאיוי קוסאמה (Yayoi Kusama), אמנית רב תחומית, ציירת, פסלת, סופרת ומעצבת אפנה היא אחת הדמויות הססגוניות והמוערכות בנוף האמנות העכשווית האוונגרדית ביפן ובעולם כולו. עבודותיה מאופיינות בצבעים פסיכודליים ובדפוסים של מעגלים ונקודות החוזרים על עצמם באופן אובסיסי. בגיל 89 קוסמה נמצאת בשיא התנופה היצירתית ומיתוגה האמנותי. לפני מספר שנים נפתח בשינג'וקו, טוקיו, המוזיאון על שמה – Yayoi Kusama Museum ששם לו למטרה להפיץ את אומנותה באמצעות תערוכות מתחלפות, הרצאות ופעילויות מגוונות אחרות.
עולמה האמנותי העשיר של קוסאמה התגבש הודות לשילוב מרתק בין נפש מורכבת ויצירתיות שופעת. יצירותיה הן כראי לעולמה הפנימי העשיר והסבוך, עולם שמכיל גם חוויות קשות שעברה בילדותה ובשנות התבגרותה. המבקרים בתערוכה של קוסמה נשאבים למעין ממד אחר, ממד של הזיה סוריאליסטית מופלאה.

קוסאמה נולדה במרץ 1929 בעיר מצומוטו (Matsumoto) שבמחוז נגאנו (Nagano) לזוג הורים בעלי משתלה. קוסמה מספרת שהחלה לצייר כבר מגיל צעיר מאוד. עולם הציור היה מפלט לילדותה הקשה: אביה היה רודף נשים אובססיבי, והיא זוכרת כיצד נשלחה ע"י אמה לעקוב אחריו, והיא רק ילדה קטנה. פעמים רבות נאלצה להיות עדה למעשי האהבים של אביה. "האובססיה למין והפחד ממנו חיים זה לצד זה בתוכי", מספרת קוסאמה. אמה אסרה עליה לצייר ונהגה לקחת ממנה את הקנבסים והצבעים, אך קוסאמה המשיכה לצייר, בהיותה זקוקה לציורים כמו אוויר לנשימה. בגיל 10 חוותה את ההזיות הראשונות שלה – ניצוצות של אור, הילה ושדות של נקודות, כדורים ופרחים ש'קפצו לחיים', התרבו, הפכו לתלת מימדיים וכאילו בלעו אותה. הזיות אלה באו לידי ביטוי ביצירות אותן היא מכנה 'מחיקה עצמית'. היצירה הראשונה שלה היא משנת 1939 – בה כסתה בנקודות אישה יפנית לבושה בקימונו עד שדמות האישה נעלמה. כפי הנראה דמות האישה סימלה את אמה.
בגיל 13, כאשר מלחמת העולם השנייה השתוללה במלוא עוצמתה, גויסה קוסאמה כמו אזרחים יפנים אחרים למאמץ המלחמתי ועבדה במתפרה של מצנחים. היא מתארת תקופה זו כחיים 'בחשיכה סגורה'. במתפרה הצבאית שמעה את קולות מטוסי הקרב החגים מעל העיר. עם תום המלחמה, בשנת 1948, למדה קוסמה ציור קלאסי יפני בקיוטו. סגנון האמנות היפני המוכתב והברור לא התאים לאישיותה. תקופה זו היתה מתסכלת מאוד עבורה, היא החלה להתעניין באמנות האוונגרדית וכבר בשנות החמישים הציגה מספר תערוכות יחיד במצומוטו ובטוקיו. בתערוכות אלה כיסתה משטחי ענק של קנווס, קירות, רהיטים ואף דוגמנים בנקודות שהפכו לסימן ההיכר שלה.
בקטע הוידאו מטה – מספטמבר 2017 מספרת יאיוי קוסאמה על יצירותיה, על יעודה ועל המוזיאון החדש שנפתח בשינג'וקו, טוקיו:
מהר מאוד הרגישה קוסאמה כי יפן קטנה עליה, ובשנת 1955 עברה לפאריס ולאחריה לסיאטל. בשנת 1957, בגיל 23, קבעה את משכנה בניו יורק. קוסאמה מתארת את הגעתה ל"תפוח הגדול" – "כשהגעתי לראשונה לניו יורק, הלכתי לאמפייר סטייט בילדינג. כשראיתי את העיר הגדולה הבטחתי לעצמי שיום אחד אכבוש את ניו יורק ושמי יוכר בעולם בזכות התשוקה שלי לאמנות וכמויות האנרגיה היצירתית שטמונות בי".
קוסאמה הייתה דמות חריגה בניו יורק של שנות החמישים: זרה יפנית, אישה צעירה ואנונימית בעולם שנשלט ע"י גברים. סגנונה האמנותי בלט בייחודו על רקע האמנות המינימליסטית ואמנות הפופ ארט דאז. למרות הביקורות הרבות שספגה קוסאמה בשנותיה הראשונות היא הצליחה לשמור על דרכה. ההתמדה היא זו שהובילה לפריצה הגדולה.
בניו יורק ההזיות של ילדותה קיבלו ביטוי ויזואלי ב'רשתות אינסופיות' Infinity Nets)), אותן מתארת האמנית כתחושה של חדירה לעולמה הפנימי – כאילו רשתות אלו חודרות אליה, מפוררות, בולעות ומעלימות אותה. לאחר מכן החלה קוסאמה לצייר סדרה של אובייקטים פאליים מיניים בסגנון מופשט. בשנות השישים השתלטו 'נקודות הפולקה' (Polka Dots) המפורסמות של האמנית על יצירותיה. הנקודות, כמו הרשתות, סוחפות אותנו הצופים לעולם אובססיסי מוטרף בו מרגישים כאילו הולכים לאיבוד. קוסאמה תיארה את עולם הנקודות: "לנקודות יש צורה של השמש, שהיא הסמל של האנרגיה של כל העולם ושל חיינו, והן גם מבטאות את הצורה של הירח שהוא רגוע, עגול, רך, צבעוני ואלמוני. נקודות הופכות לתנועה, נקודות הן הדרך לאינסוף". ביצירות רבות בחרה האמנית להצטלם בתוך היצירה, לבושה באפנה אוונגרדית ופאת קארה אדומה שהפכו מזוהות עמה. בצילומים אלה נראית קוסאמה כ 'אבודה' ונבלעת בתוך יצירתה.
ומאין הנקודות?
קוסאמה סיפרה כי אמה היתה כעוסה, מרירה ואלימה כלפיה ונהגה לצבוט אותה עד שנותרו על עורה כתמים עגולים כהים . . . גרסה אחרת מספרת כי האמנית הוקסמה מחלוקי נחל לבנים קטנים בנחלים שסבבו את מצומוטו. וזה היה המקור לקבעון האובססיבי שלה ל'נקודות'. .
קוסאמה נחשבת לחלוצה בתחומים רבים, בין היתר בחיבור בין עולם האומנות לעולם האפנה. כיום מוזיאונים רבים מציגים תערוכות אפנה, אך בשנות השישים והשבעים היתה זו תעוזה להציג אפנה במוזיאון. בשנת 1968 הקימה קוסאמה בניו יורק חברת אופנה והחלה למכור פרטי אופנה אוונגרדיים בתערוכות באנגליה, באיטליה, בהולנד ובניו – יורק. היא בחנה את הקשר בין הבגד לגוף האדם, ואף הצטלמה בעירום בתנוחות פרובוקטיביות. מיזם האופנה של האמנית התפתח למיצגי רחוב ותצוגות אופנה ברחבי העולם. בתקופה זו מיצבה את עצמה כאחת ממנהיגי התנועה האוונגרדית בניו-יורק ולקחה חלק פעיל בתנועת המחאה שיצאה כנגד מלחמת ויאטנם. כמו כן, עסקה קוסאמה ביצירותיה בסוגיית קהילת הלסביות וההומואים. כחלק ממעורבותה זו עיצבה בשנת 1968 שמלת כלה להומואים והציגה בניו-יורק תהלוכת דוגמנים עירומים אותם כיסתה בנקודות צבע.
החיבור בין קוסאמה לעולם האופנה התמסד בתחילת שנות האלפיים, עם התהדקות קשריה עם מעצב הבית של מותג האופנה לואי ויטון ומנהלו האמנותי מארק ג'ייקוב. החל מ- 2006 מככבות נקודות הפולקה של קוסאמה בחלונות הראוה של בית האופנה הצרפתי היוקרתי.
בסרטון מטה מובא ראיון עם מעצב הבית של מותג האפנה לואי ויטון :
The New Louis Vuitton- Yayoi Kusam Concept Store Utube.
בשנת 1973 החליטה קוסאמה לחזור ליפן. 15 שנים של פעילות אינטנסיבית ופרובוקטיבית והתפתחות אמנותית בניו-יורק חשפו אותה לביקורות נוקבות. היפנים התקשו להכיר בה כאמנית מובילה, וראו בה דמות משוגעת ושערורייתית. קוסאמה היתה תשושה נפשית וחסרת אמצעים. ועדיין, למרות הרתיעה שלה מיפן היא החליטה לחזור. עם חזרתה הקדישה כ- 4 שנים לכתיבה ספרותית של סיפורים קצרים ושירה ועסקה במסחר באמנות. בשנת 1977 מחליטה קוסאמה לאשפז את עצמה בבית חולים לחולי נפש בטוקיו, למען שמירה על איזונה הנפשי. היא עדיין מתגוררת במוסד וכל יום הולכת מרחק קצר לסטודיו שלה ברובע שינג'וקו (Shinjuku), בו היא יוצרת משעות הבוקר עד הערב. קוסאמה נוהגת לומר בהזדמנויות רבות: "לו לא הייתי חיה למען האמנות, מזמן הייתי מתאבדת"
החל משנות השמונים יחסם של היפנים השתנה, והאמנית זכתה להכרה גם בארצה. ההתגלות האמנותית הגדולה היתה בשנת 1993 כשייצגה את יפן בביאנלה בוונציה, בה זכתה להצלחה כבירה – חדר מראות מלא בפסלי דלעת קטנים ועליהם הדפסים חוזרים. תערוכה זו משכה תשומת לב עולמית ומהווה נקודת מפנה גם בהכרה הבינלאומית.
כיום התערוכות של קוסאמה מוצגות ברחבי העולם בגלריות יוקרתיות כמו הטייט גלרי ומוזיאון ויקטוריה מירו בלונדון, מוזיאון וויטני בניו יורק, ומוזיאונים רבים אחרים ברחבי אירופה, במרכז אמריקה, דרום אמריקה ועוד. בשנת 2006 הוצבו הדלעת הצהובה והדלעת האדומה, פרי עבודתה של קוסאמה, באי נאושימה (Naoshima), שהפך לאחד ממרכזי האמנות העכשווית ביפן ובעולם. הדלעת מוכרת היום כסמל של אי האומנויות.

עבודה מפורסמת נוספת של קוסמה היא "גן הנרקיסים" – "Narcissus Garden", שהוצגה במקומות רבים כמו קונטיקט, ניו יורק, ברזיל ועוד. האמנית הציבה מאות רבות של כדורי פלדה נוצצים, צפים על אגם ויוצרים אפקט ראי מרהיב עין. "גן הנרקיסים" הוצג לראשונה ב-1996 בביאנלה של וונציה, שם הותקנו יותר מאלף כדורים. ב- 2016 הוצב "גן הנרקיסים" בקונטיקט, לחגיגות 10 שנים להקמת בית הזכוכית בעיירה New Canaan. על האגם שביער הורכב מיצב של 1,300 כדורי פלדה צפים, בקוטר 30 ס"מ כל אחד, ויצר נוף דרמטי עוצר נשימה.
בסרטון מטה – מיצב 'גן הנרקיסים' – Narcissus Garden:
בפברואר 2017 הוצגה במוזיאון הירשהורן (Hirshhorn Museum) בוושינגטון תערוכת "חדר המראות האינסופי" (Infinity Mirror Room) – חדר בגודל של 1.2 מ"ר מלא ביותר משישים פסלי דלעת זוהרים. מבקרי האמנות מציינים כי תערוכה זו זכתה למספר המבקרים הגדול ביותר מאז פתיחתו של המוזיאון.

במקביל להצלחה המטאורית זכתה האמנית במספר פרסים יפניים ובינלאומיים יוקרתיים: בשנת 2001 זכתה בפרס אסאהי, בשנת 2003 בפרס הוקרה על הישג אומנותי בעודה בחיים, בשנת 2006 קיבלה מהקיסר היפני את עיטור ההוקרה של מסדר השמש העולה. בעקבות כך זכתה בעוד שני פרסים יפניים יוקרתיים: 'פרימיום אמפריאל' Premium Imperial)) – פרס אומנות המוענק ע"י הקיסר בשם האקדמיה היפנית לאמנות, ובפרס היוקרתי להכרה בעשייתה התרבותית המוענק על ידי הממשלה היפנית. בשנת 2014 דורגה קוסאמה בסקר מוזיאונים כאמנית הפופולארית ביותר של השנה. ובאפריל 2016 נכנסה לרשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר של הטיימס מגזין.
יאיוי קוסמה – כוכב מאיר אך אנונימי
באחד מהתבטאויותיה אמרה קוסאמה: "כוכב מעצם טבעו מאיר אבל הוא גם אנונימי, הוא נקודה בשמים חשוכים. כוכב יכול להיות המרכז של מערכת השמש שלו או כתם ביקום, ובשבילי הוא שני הדברים".
יאיו קוסמה – אמנית שנאבקה כל חייה בשדים שבתוכה ובביקורות נוקבות משולה לאותו כוכב זוהר. הילדה שעברה התעללות פיסית ונפשית הצליחה להוכיח ליפן ולעולם כולו את כשרונה הייחודי ולהפוך לאמנית מובילה. קוסאמה הצליחה לטפל בחוסר האיזון הנפשי הודות לבעירה הפנימית לאמנותה. היא נאבקה להמשיך וליצור בסגנונה הייחודי וכיום ציוריה נמכרים בסכומים של שש ספרות – סכומי שיא לאמנית בעודה בחיים. לקראת כניסתה לשנות התשעים לחייה קוסאמה מסתייעת בצוות מסור של אסיסטנטים ומפיקים המקדמים את המותג המצליח יאיו קוסאמה". נקודות, דלעות והעולם שביניהן מעולם לא היו רלוונטיים יותר.
