אדריכלות ואופנה בתקופת הייסי | אדר' אריה קוץ
אדריכלות ואופנה הם שני ענפי עיצוב תלת-מימד במרחב הקשורים לרוח הזמן ולרקע התרבותי העמוק עליהם הם צומחים. לאורך ההסטוריה האנושית, ובהרבה מהתרבויות, היו בין האדריכלות לבין לבוש האדם קשרים מרתקים. יפן אינה יוצאת דופן בהיבט זה .

רקע הסטורי
אחרי תקופה ארוכה בה יפן גיבשה את תרבותה ואת דמותה הכוללת כאומה צעירה בעיקר על פי המודל הסיני, נפסקו המשלחות היפניות לסין בסוף המאה התשיעית .יפן נמצאה בתקופת היאן ,תקופה שהחלה בשנת 794 , כמאה שנים לפני הפסקת המשלחות לסין, בהקמה של בירה חדשה והסתיימה בשנת 1185, כמאתיים שנה אחרי המשלחת האחרונה. חלקה השני של תקופת היאן ,לאחר ההתנתקות מסין, היא תקופה מרתקת של התגבשות עצמאית של התרבות היפנית. הרומן הראשון בהסטוריה האנושית, מעשה גנג'י של ליידי מוראסקי שיקיבו, נותן לנו, ביריעה רחבה של רומן, תמונה ברורה מאד על אדריכלות התקופה, על בגדיה של התקופה, ועל ההתאמה שלהם לרוח התקופה ולאידאלים האסתטיים שלה. לטובת המשך הדיון, ראוי לציין את הנפחיות יוצאת הדופן של הבגדים, במיוחד הבגד הנשי, במנותק מצורת הגוף האנושי. זאת על רקע אדריכלות פתוחה, חופשית ואבסטרקטית של ארמון המגורים הפתוח באופן מאד יוצא דופן בהסטוריה של האדריכלות אל הגן הסובב.
הזן בודהיזם עשה את דרכו ליפן בסוף תקופת היאן ותחילת תקופת קמאקורה) 1333–1185( ואומץ בחום על ידי המעמד השליט החדש – מעמד הסמוראים. השפעת הזן על יפן ובתוך כך על עולם ההבעה האומנותית היתה איטית והדרגתית אך עמוקה הרבה מעבר להיקף נוכחות הזן בפרקטיקה הבודהיסטית ביפן. ניתן להוכיח כי לתרבות יפן יש נטייה להפשטה ויכולת אבסטרקציה משחר היותה ,אך לזן בודהיזם היתה השפעה חשובה על גיבוש אופי זה במאות המאוחרות יותר .
האדריכלות היפנית, שהראתה אבטרקציה גבוהה יותר מזו הסינית כבר בתקופת היאן, הולכת ומתגבשת בתקופת קמאקורה. לקראת תקופת אדו) 1868–1600( מאמצת האדריכלות היפנית שיטת בניה "מודולרית", מדעית במערכת המידות המדויקות שלה. גם שיטות האריגה והתפירה של הקימונו היפני עוברות שינוי וגיבוש דומה בסטנדרטיזציה שלהן.
תקופת מייג'י דומה לתקופת שושלת טאנג בעוצמה שבה תרבות יפן נכבשת על ידי תרבות חיצונית ותקופת שואווה דומה אולי לתקופה של היאן המאוחרת אחרי בה תרבות "יפן המקורית" צפה ומחלחלת מבעד לתרבות הזרה ויוצרת חיבורים חדשים ומרתקים .
תקופת הייסי כבר מייצגת בגרות ובשלות של היצירה היפנית לאחר הכרה רחבת היקף בעולם .
גם האדריכלות היפנית וגם עולם האופנה תפסו מקום מאד מכובד בהכרה הבינלאומית מאז שנות השישים של המאה העשרים וביתר שאת לקראת סוף שואווה.
היוצרים של תקופת הייסי
הן באדריכלות והן באופנה מעודדת המאה העשרים את ההבלטה של היוצרים באופן אישי ופרטי מעל ומעבר ל"סגנון" ולתקופה". כהסטוריונים של תרבות, אנחנו מנסחים את רוח התקופה ומנסים לאפיין אותה כ"סגנון", אך נוכחותם של יוצרים בולטים ויצירותיהם מאתגרת שוב ושוב את ההכללות.
מאמר זה מנסה גם להציב את עבודותיהם של יוצרים בשתי הדיסציפלינות ומנסה להצביע על השפעות הדדיות, בין דיסצילינאריות ובין אישיות.
איסה מיאקה תופס כבר בסוף תקופתSHOWA את מקומו כ"מהפכן הגדול" של עולם האופנה היפני .
תקופת הייסי רואה את מעמדו מתרחב ל"כהן הגדול" של העיצוב בכלל, לא רק אופנה. שיאו של תהליך זה מיוצג על ידי הקמתו של מוזיאון העיצוב החשוב – 21_21 Design Sight – בשיתוף פעולה בין האופנאי איסה מיאקה והאדריכל טאדאו אנדו. אנדו בעצמו מהווה גם הוא סמל להצלחה של האדריכלות היפנית בעולם, עם סגנון אישי על-תקופתי ועל-תרבותי )לכאורה(.., אשר מצידו מחובר עמוקות אל יוצרים חשובים באדריכלות העולמית, כמו לה קורבוזייה ולואיס קאן.
רוח התקופה
הפוסט-מודרניזם העולמי הביא גם אל יפן של תקופת הייסי רוח עיצובית חדשה וחקרנית ואת השאיפה "לצאת מהקופסה" ולשבור גדרות ומוסכמות. שבירת הגדרות עוברת גם לחציית הקוים שבין דיסציפלינות. יוצרים מחפשים מקורות השראה גם במקומות לא שיגרתיים וגם בדיסציפלינות אחרות.
הן האדריכלות והן האופנה מחפשים מקורות השראה בתחומים רבים אחרים וגם זה אצל זה.
טכניקות עיצוב
האדריכלות והאופנה הם שני מקצועות עיצוב תלת מימדי ובמימד הזמן .לפיכך, שתי הדיסציפלינות משתמשות בכלי עיצוב בסיסיים כמו קומפוזיציה, קצב, פרופורציות, סימטריה (או שלילתה). במרחב קיומן עוסקות בשאלות של מבנה, חומרים וצורת השימוש בהם ועוד ועוד נושאי חשיבה והתייחסות חופפים .
אדגים את הקשרים, ההקשרים ו"חציית הקוים" של האדריכלות והאופנה בתקופת הייסי ,בארבעה נושאי התיחסות:
רכות וזרימה:
רכות הטקסטיל באופן כללי והזרימה המרחבית הייחודית של הבדים אצל איסה מיאקה הופכים להיות אבן דרך מרתקת ביצירות של טויו איטו ושל תלמידתו העיקרית קאזויו סג'ימה.
טויו איטו מציב בנינים חדשים בקו רך וזורם: מייסו-נו-מורי )בית הלוויות( בשנת 2006 והספריה באוניברסיטת טאמה בשנת 2007. בשנת 2010 מציגה תלמידתו וחברתו של טויו איטו, האדריכלית קאזויו סג'ימה, ביחד עם השותף נישיזאווה, יצירת מופת חשובה וייחודית: מרכז הלמידה של רולקס במכון הטכנולוגי השוויצרי PFL בלוזון, 2010. קודם ליצירה גדולת ההיקף הזו הפביליון בסרפנטיין ,2009. אחריהם תכנן נישיזאווה את המוזיאון הקטן והייחודי שלו באי טשימה ,2011. כל העבודות נותנות לחומרי הבנייה איכות של בד רך מתנופף באויר .
רכות באדריכלות
מבנה:
שני מעצבים מרכזיים באופנה היפנית – איסה מיאקה וריי קאוואקובו – שברו, בעיקר בתחילת תקופת הייסי, פארדיגמה ארוכת שנים שבה הגוף מכתיב את צורת הבגד. הבגד נפרד לכאורה מצורת הגוף ויצר נפחיות מרחבית חדשה. זו מצידה דורשת פתרון מיבני-קונסטרוקטיבי, כמו שנדרש באדריכלות מטבעה הראשוני ביותר. יותר ויותר יוצרים באופנה נדרשים לתת פתרונות מבנה ומתייחסים תוך כך למקצועות אחרים של עיצוב תלת מימדי ובתוך כך גם לאדריכלות. שני הנושאים הבאים קשורים ישירות לטכניקות של חיזוק ומיבנה.
אריגה:
המילה אריגה בפני עצמה באה, כמובן, מעולם הבדים. אבל ביפן, גם "קליעה "- מעולם סלי הנצרים והבמבו – נושא עיצובי אשר מהווה מקור השראה ייחודי גם לאופנה אך גם לאדריכלות.
באופנה עושה האריגה קפיצה גדולה בקנה המידה מזה של מילימטר או חלקיו לזה של סנטימטרים ויותר, ומהווה, כמו הקיפול, גם שיטת מבנה הנדסי לאופנה שמבקשת להפרד מצורת הגוף. איסה מיאקה, רי קאוואקובו, ג'וניה וואטנאבה הם מהיוצרים הבולטים שעושים שימוש באריגה וקליעה בקנה מידה גדול. טאו קוריהארה, הדור הצעיר של קום דה גארסון, עובר לקליעה בקנה מידה כגדול במיוחד ומתכתב מצידו עם האדריכלות של טויו איטו. איסה מיאקה ניצל את הקליעה גם לכובעים ואביזרי לבוש אחרים.
האדריכלות שואלת גם היא מעולם האריגה והקליעה. שיגרו באן קולע צינורות קרטון וקורות עץ ברבות מיצירותיו האחרונות. קנגו קומה עושה זאת בעץ ברבות מיצירותיו. DKA הציבו בסוף שנת 2016 את בנין סוזוקי המחודש בגינזה כמעשה אריגה של חזית גדולת ממדים.
קיפול:
איסה מיאקה בסדרות היותר מאוחרות שלו הופך את טכניקות הקיפול לנושא מרכזי ביצירתו העכשוית ונותן מקור השראה חשוב ליוצרים רבים באדריכלות. הקיפול החד אצל איסה מיאקה הוא גם כלי לתת לבד חוזק )כמו קיפולי אוריגמי בניר( וגם מהווה ביטוי עיצובי ייחודי .
טאדאו אנדו מעצב את המוזיאון לעיצוב שאיסה מיאקה הגה ביחד איתו במחווה ישיר לסידרה החדשה של איסה מיאקה. טוקוג'ין יושיאוקה מעצב בשנת 2015 את החנות של מיאקה בטוקיו במחווה לשני היוצרים האלה. איסה מיאקה מרחיב את פעילויות הקיפול שלו גם אל עיצוב גופי תאורה בסידרה שהוא מעצב לארטמידה האיטלקית.
אדריכלים נוספים כמו קנגו קומה, הידאו יסואי ואקיהיסה היראטה מציפים עבודות של קיפול בשנים האחרונות .
ארבעת התחומים, היוצרים והעבודות המוזכרות בכל אחד מהם, ממחישים את ההקשרים וחילופי ההשראה ההדדיים בין שתי הדיסציפלינות לאורך תקופת הייסי.
אחד החיבורים המענינים בין אדריכלות ואופנה קרה בשנה שעברה על מסלול תצוגת האופנה של אקריס בשוויץ כאשר כל הקו החדש של בית האופנה הוקדש לאדריכל היפני סו פיגימוטו ובתוך כך אולם התצוגה קיבל תפאורת במה שהיא העתק של אחד מבתי המגורים של פוגימוטו.
בחרתי לסיים בציטוט מדבריו של וולטר בנגמין באחד מחיבוריו היותר חשובים על התרבות של תחילת המאה העשרים:
"Fashion, like architecture, inhere in the darkness of the lived moments, to the dream consciousness of the collective" [Walter Benjamin – The Arcades Project)
.
