הר פוג'י למטייל (Mount Fuji) – גבוה, כריזמטי, ולא מפסיק להפתיע | מיטל לוין
סוף יולי, שעה קלה לפני זריחה. השמיים עוד רגע קט יהפכו כחולים. במעלה ההר הגבוה ביפן משתרך תור ארוך של אנשים טרוטי עיניים, מתנשמים, רגליהם נושאות בקושי את משא גופם. ועדיין, שום דבר לא יעצור אותם בדרך לפסגה. עוד רגע ותגלה לעיניהם אחת הזריחות היפות, אם לא היפה ביותר, שיראו בימי חייהם: הזריחה מפסגת הר פוג'י.
לכל אוהבי הטיפוס ברחבי הגלובוס חודש יולי מבשר טובות. זהו החודש בו נפתחת באופן רשמי עונת הטיפוס על אחד ההרים המפורסמים ביותר בעולם. הר געש שהוא סמל לאומי, עומד במרכזן של יצירות אמנות רבות, טומן בחובו משמעויות דתיות ותרבותיות, מודל ליופי, להערצה, לכמיהה.
זוהי הצצה אל פניו המגוונות של ההר, שבמשך מאות שנים ממשיך לשמור על הכריזמה שלו.
הר פוג'י – היכרות קצרה ומדע בדיוני בקטנה
הר פוג'י הוא הר געש פעיל בן כ-600,000 שנים השוכן במרכז האי הונשו, על הגבול בין מחוז שיזואוקה למחוז ימנאשי. הוא מתנשא לגובה של 3,776 מטרים ומוקף בחמישה אגמים. ההתפרצות הגעשית האחרונה אירעה בשנת 1707, ועל פי הערכות ההר התפרץ במהלך 1,300 השנים האחרונות כ-16 פעמים. במרבית חודשי השנה פסגתו מושלגת והטמפרטורה הנמוכה ביותר שנמדדה בה עומדת על 38C-. בשנת 2013 הוכרז הר פוג'י כאתר מורשת עולמית תרבותי של אונסק"ו, לאחר שבעיות סביבתיות חמורות מנעו ממנו להיכלל בקטגוריה של אתרי מורשת עולמיים טבעיים. ההר מתקרא על ידי היפנים "פוג'י סאן"-"סאן" הוא ההגייה הסינית לסימנית המילה הר (המבוטאת גם כ"יָאמַה"). מקור השם "פוג'י" (富士) אינו ברור: משמעות צירוף שתי הסימניות היא "אדם אמיד", אך ככל הנראה הן נבחרו מטעמי הגייה ולא מטעמי משמעות. בסיפורת העממית היפנית ישנה מעשייה עתיקה הקושרת לשמו את המשמעות "בן-אלמוות" ו"חיי נצח", "Fushi (不死)" ביפנית. מעשייה זו נקראת "סיפורו של חוטב הבמבוק" (Taketori monogatari), והיא נחשבת גם לאחד מסיפורי המדע בדיוני המוקדמים ביותר:
יום אחד, יצא חוטב עצים זקן אל היער לחטוב עצי במבוק לפרנסתו, כמנהגו מדי בוקר. בעודו עוסק במלאכתו קלטו עיניו ריצודי אור עולים מתוך גזע במבוק אחד. להפתעתו, הוא מצא בתוך הגזע החלול ילדה זעירה, גודלה כגודל אגודלו. היא הייתה כל כך יפה ומתוקה. חוטב העצים אסף את הילדה אל ביתו והוא ואשתו גידלו אותה כבתם. מאז אותו יום, באורח פלא, החל חוטב העצים למצוא מטבעות זהב בתוך עצי הבמבוק, וכך התעשר הזוג במהירות. הילדה, שקיבלה את השם קָאגוּיַה, 'הזוהרת', גדלה והפכה לנערה יפהפייה. יופייה נודע ברבים ובמהרה הופיעו מחזרים רבים וביקשו את ידה. קאוגיה דחתה את כולם מעל פניה והדפה כל ניסיון חיזור. לא חלף זמן רב וגם הקיסר הופיע וביקש את ידה של הנערה אך גם הוא, כשאר המחזרים, נתקל בסירוב מצדה. וכך חולפות השנים ובמהלכן קאגויה נעשית יותר ויותר עצובה, מעבירה זמן רב בבהייה בירח. בסופו של דבר מגיע היום בו היא מגלה להוריה שהיא למעשה נסיכה שנולדה על הירח והיא נשלחה לכדור הארץ על מנת שתהיה מוגנת מפני מלחמה שמימית. כעת עליה לשוב הביתה ובלילה יגיעו אנשי הירח לקחת אותה חזרה, ישיבו אותה לחיק משפחתה ובני עמה. הקיסר ששומע על העתיד לקרות שולח לוחמים אל ביתו של חוטב העצים שיהיו אמונים על מניעת עזיבתה הקרובה של קאגויה. אולם, כאשר מגיעה התהלוכה המלכותית של אנשי הירח, האור הבוהק העוטף אותם מעוור את לוחמיו של הקיסר. קאגויה, שנאלצת להיפרד מכל המוכר לה, משאירה לקיסר מכתב מלווה במתנה מיוחדת: שיקוי המעניק חיי נצח. בעודה לבושה בגלימה מיוחדת הגורמת לה לשכוח את כל זיכרונותיה משהותה בכדור הארץ קאגויה נפרדת ועולה לשמים יחד עם אנשי הירח.
הקיסר היה כל כך עצוב ומדוכדך מכדי ללגום מן השיקוי-הוא לא רצה כלל לחיות בלעדי הנסיכה. הוא הורה לאנשיו להעלות באש מכתב שכתב לה יחד עם השיקוי על הפסגה הגבוהה ביותר ביפן וכך יגיע כל אשר על ליבו אל הירח, אל הנסיכה. אנשיו מילאו אחר הוראתו, אך להפתעתם, ברגע שהציתו את שיקוי האלמוות, הוא לא הפסיק לבעור. וכך, הבערה לא שככה ועד היום אפשר לראות עשן מיתמר מראש ההר שזכה לכינוי "אלמוות".
"טיפש מי שלא מטפס על הר פוג'י פעם אחת בחייו – ורק טיפש יטפס עליו פעמיים"
הטיפוס על הר פוג'י מתאפשר החל מחודש יולי ועד לתחילת חודש ספטמבר. "טיפש מי שלא מטפס על הר פוג'י פעם אחת בחייו – ורק טיפש יטפס עליו פעמיים"「富士山に一度も登らぬバカ、二度登るバカ」, מציינת אמרה יפנית מפורסמת. הדרך אל פסגתו המרהיבה של ההר מאכלסת ערב רב של אנשים, ביניהם אלו שזוכים להגשים את חלום הטיפוס רק לעת זקנה. בבגדיהם הלבנים וכובעי הקש רחבי השוליים הם מזכירים את עולי הרגל של העבר.
הטיפוס הראשון המתועד על הר פוג'י ארע בשנת 663 על ידי נזיר בודהיסטי. הר פוג'י נחשב למקום משכנה של אלת הרי הגעש אסאמה (Asama) ועל מנת שלא לעורר את זעמה וקנאתה לנוכח נשים זרות במשכנה לא התאפשר טיפוס נשים על ההר עד 1868. במשך מאות שנים הטיפוס נחשב לטקס דתי, כאשר עדויות לקיום פולחן על ההר של כתות דתיות שונות קיימות כבר מהמאה ה-7 לספירה. קבוצות טיפוס, בליווי מדריך, היו מתארגנות לקראת טיפוס וביקור במקדשים שלמרגלות ובפסגת ההר כחלק מריטואל העלייה לרגל. הקבוצות האלו זכו לפופולאריות רבה, ולפיכך גם הוקמו חברות שמטרתן היה לדאוג לצרכי העולים. בין היתר הן היו אחראיות על סלילת נתיבים ובניית בקתות הארחה. המטפסים יצרו מיניאטורות קטנות בצורת ההר כשבפסגתן הונחה אדמה מפסגת הר פוג'י, וכך האמינו כי הם מעבירים חלק מכוחו הרוחני של ההר אל אלו שלא הצליחו, מסיבה זו או אחרת, להעפיל לפסגתו.
הטיפוס על הר פוג'י הוא חוויה ייחודית וחד פעמית. כ-200,000 אנשים, יפנים וזרים, מטפסים מדי שנה על ההר במהלך עונת הטיפוס. מבסיס ההר ועד פסגתו יש עשר תחנות, כאשר המסלולים הראשיים מתחילים ב"תחנה החמישית", הנקודה האחרונה על ההר אליה ניתן להגיע ברכב (כ-2200 מ' מעל פני הים). ארבעה מסלולים נוספים מתחילים ממרגלות ההר, אם כי מעטים המטפסים הבוחרים במסלולים אלו. רבים מתחילים לטפס לפנות ערב במטרה להגיע אל פסגת ההר עם הזריחה. הטיפוס על ההר מהתחנה החמישית אורך בין 3 ל-8 שעות, ואין צורך להיות מטפס מקצועי על מנת לעמוד באתגר. בשנות השישים קו הרכבת הפרטי Fuji Kyuko העלה תכנית מרחיקת לכת: קדיחת מנהרה בצד הדרום מערבי של ההר כך שבעזרת רכבל ניתן יהיה להגיע לפסגת ההר. התכנית אמנם נפסלה אך היא לוותה בסלוגן קליט באנגלית:"To the summit of Mt. Fuji and back in heels".
הר פוג'י – צרוב עמוק בתודעה היפנית
הר פוג'י מלווה את היפנים בחיי היומיום: דמותו מעטרת את השטר של 1000 ין, הוא מופיע על פרטי לבוש שונים ואביזרים לבית. גם התיירים הזרים נושאים אותו קרוב אל ליבם בהיותו מונצח על גבי כרטיס התחבורה של חברת הרכבות הממשלתית Japan Railways. כאשר הרכבות ביפן עוברות באזור ההר ביום בהיר יכריז הכרוז כי ניתן לראות את פוג'י סאן מחלון הרכבת. היפנים מיד יישירו מבטם אל ההר בהתפעמות, גם אם מחזה זה נגלה אליהם כבר עשרות פעמים. על פי אמונה עממית הוא מהווה סמל למזל טוב. רבים מאמינים שהחלום הראשון של השנה מבשר על השנה שתבוא, והחלום המסמל את המזל הטוב ביותר הוא חלום על הר פוג'י.
על פי דת השינטו הר פוג'י נחשב לקדוש כבר מימי קדם: בפסגתו מתגוררים אלים (קאמי), והוא אף זוכה להערצה ולסגידה כאלוהות בפני עצמה. מעשיות בעלות גוון דתי מעידות על המיסטיקה המיוחדת שנקשרה בשמו של ההר כבר בעבר הרחוק. אחד ממשוררי המאה ה-9 ביפן רשם כי ההר הוא המקום בו האלים מתכנסים כדי לבלות בנעימים. במהלך השנים, הודות למעמדו המיוחד, נבנו במורדותיו מקדשי שינטו. בתחילת תקופת היאן (794-1185) למשל, הוקם למרגלותיו מקדש לכבוד אלת הרי הגעש. בעקבות כך השתרשה האמונה שההר הוא מקום משכנה של האלה. מראה ההר הפולט עשן שחור ונוזל לבה חיזק את התפיסה שלהר יש כוח בל ישוער. גם היום, האמיצים המגיעים לפסגה זוכים לראות שער שינטו, המסמן מעבר סימבולי לממלכה שמימית מקודשת. על פי הבודהיזם, קדושתו נובעת מצורתו, המזכירה את פרח הלוטוס, וקיימים ציורים דתיים בהם מופיעות בפסגתו התגלמויות שונות של בודהה.
במונחים רוחניים הר פוג'י מחולק לשלושה אזורים: האזור התחתון המייצג את עולם היומיום, אזור היער, שהוא אזור הביניים, מייצג את המעבר בין עולם בני האדם לעולם האלים, ופסגת ההר מייצגת את ממלכת האלים, בודהה והמוות. כך, טיפוס על הר פוג'י, מסמל במובן מסוים מעבר ממלכת החיים לממלכת המוות וחזרה, כאשר במסע עלייה לרגל זה האדם מתנקה מכל חטאיו.
רבים מהטיפוסים לפסגת הר פוג'י נחשבו אמנם לעליות לרגל, וכשכך היו דתיים במהותם, אך היה משולב בהם גם היבט תיירותי כבר בתקופות קדומות: הם אפשרו ליפנים לצאת להרפתקה, לחוות נוף זר, לבקר בערים חדשות, להכיר אירועים מקומיים שונים, ופשוט להתרחק מהמוכר. מסעות ברחבי יפן הפכו לנפוצים מאוד במהלך השנים, במיוחד בתקופת אדו (1603-1868). אחת הסיבות לכך היא דרישת השוגונים לבית טוקוגוואה שהדָאימיוֹ, השליטים הצבאיים מהנחלות השונות ואנשיהם, יגיעו לאדו כל שנה שנייה על מנת להוכיח את נאמנותם לשוגון באמצעות הענקת 'שנת שירות'. אחת הדרכים שחיברה בין קיוטו לאדו ושימשה את הצועדים הייתה דרך הטוקאידו, "דרך הים המזרחית", שעברה לאורך החוף המזרחי. סדרות ציורים וסיפורי הרפתקאות הנציחו את ההתרחשויות השונות לאורך הדרך, בין אם זה בפונדקי הדרכים, בעיירות ובשאר אתרים. למרות כל הקשיים שהתלוו למסע הארוך והמייגע היו בו גם רגעים שהסבו הנאה להולכים. אחת מאותן הנאות הייתה התבוננות בדמותו האצילית ומהרשימה של הר פוג'י שנשקפה בימים בהירים מכמה נקודות לאורך הטוקאידו. ניתן לשער כי הידיעה שההר משמש כבן לוויה, נוכח או נעדר מהעין, עוררה בצועדים תחושת רוממות והתפעלות. ההר נכח בדרך קבע במגוון איורים, מפות ומדריכי טיולים שפורסמו במהלך תקופת אדו, ומבטו של ההולך בדרך על ההר היה נושא שכיח בקרב ציירים ומשוררים.
מעמדו המיוחד, חשיבותו הדתית והתרבותית, צורתו הסימטרית המושלמת הפכו אותו למוקד משיכה ממגנט ולמקור בלתי נדלה של השראה אמנותית. דמותו המלכותית מעטרת יצירות אמנות רבות, המוקדמת ביניהן היא ציור מן המאה התשיעית. בקובץ השירים היפני הראשון מן המאה ה-8, המַאניושוּ, כותב אחד המשוררים כי ההר הוא "האל המגן על יאמטו, הארץ בה זורחת השמש." במאה ה-11, בביוגרפיה הציורית של הנסיך שוֹטוֹקוּ (574-622), שהקדיש את חייו להפצת הדת הבודהיסטית, מופיעה אגדה ובה הנסיך רוכב על סוס שחור מפרובינציית Kai (היום מחוז יאמאנשי) עד לפסגת ההר. בתקופת קמקורה (1185-1333) הופיע ההר במגילות שסיפרו את סיפורו של נזיר שנדד ברחבי יפן והפיץ את התורה הבודהיסטית. הופעות חוזרות ונשנות אלו של ההר בז'אנרים מגוונים קיבעו בהדרגה בתודעה היפנית את מעמדו הבלתי מעורער כאייקון תרבותי.
במאה ה-19 ההר הפגין נוכחות בולטת במיוחד בסצנת האמנות ביפן. הוֹקוּסָאי (1760-1849), אחד מנציגיה הבולטים של אמנות הדפסי העץ, נודע במערב בזכות סדרת ההדפסים שלו "36 מבטים על הר פוג'י" (1826-1833). זו סדרה של 46 הדפסי עץ בסגנון אוּקיוֹ-אֶה ("תמונות העולם הצף"), שנוצרו באמצעות טכניקה של חיתוך עץ. סגנון אמנותי זה מתייחס לתיאור הווי רבעי השעשועים, נשים, שחקני קבוקי, אתרים ונופים מוכרים. הדפסי העץ המרכיבים את הסדרה שיצר הוקוסאי מתארים את הר פוג'י בעונות שונות של השנה, בתנאי מזג אוויר שונים, בזמנים שונים וממרחקים שונים. במקור נועדה היצירה לכלול 36 הדפסים, אולם 10 הדפסים נוספים נוספו לאחר שזכתה לפופולאריות עם פרסומה הראשוני. לעיתים נצפה פוג'י בתוך גל, לעיתים בתוך הנוף העירוני של אדו. הצייר היפני הירוֹשיגֵה (1797-1858) הושפע רבות מעבודותיו של הוקוסאי ויצר גם הוא סדרה של הדפסי עץ המתמקדים בהר פוג'י. יצירתו המפורסמת ביותר היא "מאה מבטים על טוקיו" (1856-1859), סדרה המונה 118 הדפסי עץ שהציגו את נופיה של אדו, טוקיו של ימינו, בשילוב נקודות פרספקטיבה מעניינות ומאפייני עונות השנה, כאשר הנוף הוא מרכז היצירה. גם בסדרה זו מוענק להר פוג'י מקום של כבוד שמחזק את מעמדו כאחד הכוכבים הבולטים של עולם האמנות היפני.
