מיאג'ימה למטייל (Miyajima) – המדריך המלא | מיטל לוין
בחלקו המערבי של הים הפנימי של יפן המפריד בין האי הונשו לבין האי שיקוקו, סמוך לאזור הצפון מערבי של מפרץ הירושימה, שוכן האי מיאג'ימה (Miyajima, 宮島). זהו אי יפהפה שהפך עם השנים לאתר תיירות משגשג, וביקור בו מאפשר היכרות עם נופים מרתקים וחשיפה לעולם הדת העשיר והמסקרן של יפן.
כל מי שחפצה נפשו להתנתק פיזית ונפשית מהאי המרכזי הונשו, להתרחק מההיסטוריה המודרנית והמורכבת של העיר הירושימה, להתקרב אל הטבע ולבקר במקדשים השלובים בו באופן הרמוני, מוזמן להגיע לתחנת הרכבת מיאג'ימה גוצ'י (Miyajima guchi), משם מפליגה מעבורת של כ-10 דקות אל עבר האי. עם היציאה מטרמינל המעבורת המבקר יכול להיות סמוך ובטוח שיזכה לקבלת פנים חמה מהאילים שליחי האלים המתרוצצים ברחבי האי. כך יתחיל לו ביקור מהנה באי המקדשים הנחשב לאחד משלושת המראות היפים ביפן כבר משנת 1643.
שטחו של האי כ-30 קמ"ר והוא ברובו הררי, ומכאן שגם מיושב בדלילות, כאשר אוכלוסייתו מונה כ-2000 תושבים. הנקודה הגבוהה ביותר באי היא פסגת הר מיסן (Misen), כ-535 מטרים, ואליה ניתן להגיע ברכבל או בטיפוס רגלי מאומץ. מפסגת ההר נשקף נופו המרהיב של הים הפנימי המנוקד באיים בגדלים שונים היוצרים יחד תמונה רב גונית ומעוררת התפעלות. בשל צביונו הייחודי של האי ומתוך רצון להגן על הסביבה הטבעית נאכפים בו בקפדנות מספר חוקים, ביניהם הקפדה על בנייה נמוכה, גגות הצבועים בגווני אפור ואי שימוש ברמזורים.
פירוש השם מיאגי'מה – הינו – 'אי המקדשים'. האי קדוש לאמונות השינטו ובמשך אלפי שנים, מתוך כבוד לאלי האי, לא התגוררו בו אנשים בדרך קבע. כך, המבקרים שהיו ברובם דייגים עזבו את האי בסיום יום העבודה. בסופו של דבר, כאשר הגיעו המתיישבים הראשונים, נאסר עליהם לעבד את האדמה, לכרות עצים, ללדת בשטח האי או לקבור את המתים באדמתו הקדושה מחשש לטומאה. למעשה גם היום אין בתחומי האי בתי חולים או בתי קברות. יתרה מזו, על פי דת השינטו האי עצמו נחשב לגוף של אל וידיעה זו גם חושפת את המבקר לתפיסת הקדושה של הטבע על פי האמונה השינטואיסטית: הטבע עצמו הוא אל ואלים הם החומר ממנו עשויה יפן. בסיפורי המיתולוגיה היפנית אכן שב ועולה הקשר המסקרן בין הגיאוגרפיה של יפן לבין האלים השונים שממד אנושי מובהק מאפיין את אישיותם ומנהגיהם.
סיור לאורך קו החוף מוביל את המבקר אל מקדש איצוקושימה (Itsukushima shrine). על פי השערה מעורפלת שאינה מבוססת במקורות היסטוריים נבנה המקדש במקור בשנת 593 לספירה, אך בצורתו הנוכחית הוא מתוארך למאה ה-12 כאשר את בנייתו מימן המצביא היפני קיומורי (Kiyomori) שנחשב לאחד האנשים החזקים ביפן בסוף תקופת היאן (794-1185 לספירה). בעבר הרחוק, כיוון שהאי הוא אלוהות בפני עצמה, נאסר על עולי הרגל לדרוך על אדמת האי ולכן הם הגיעו בסירות שעברו דרך השער הגדול, הטוריי (Otorii). השער נחשב לאחד משעריי העץ הגדולים ביפן ובנייתו הראשונית מתוארכת גם כן למאה ה-12. הסירות נהגו לעגון לפני המקדש המוקדש לשלושת אלות הים, המאמינים ביקרו בו ולאחר מכן שבו לסירותיהם ועזבו את האי. כך מסמל השער העצום המתנשא לגובה של 16 מטרים את קדושת האי. המקדש עצמו בנוי בצורה מיוחדת, כמעין מעגן רחב המנהל דו שיח עם הים, נפתח אליו. בזמן הגאות יסודותיו נעלמים מתחת למים כך שנדמה כי הוא צף ובזמן השפל נחשפת הקרקעית וניתן להגיע אליו ברגל. גם השער העצום הניצב על שש רגליו מול המקדש נראה כמרחף על פני המים בשעת הגאות, מעין שער מכושף שצבעו האדום-כתום נועד להרחיק רוחות רעות. המשחק בין הגאות לשפל והמראות השונים שהוא נושא עמו מעניק חיות מיוחדת לאי, מעין יצור המשתנה לאורך היום וחושף את גווניו השונים.
מקדש דאישו-אין (Daishō-in temple) הבודהיסטי, הממוקם כרבע שעה הליכה ממקדש איצוקושימה, מהווה דוגמה לדו-קיום ושיתוף הפעולה הייחודי המתקיים ביפן בין השינטו לבודהיזם. הרי המקדש, שנחשב לאחד המקדשים החשובים ביותר של כת השינגון שיוסדה על ידי הנזיר קובו דאישי (Kōbō-Daishi: 774-835), הוקם לפי הערכה בשנת 806 לספירה והוא ממוקם על גופו של אל. משמעות השם שינגון היא 'מילים אמיתיות' או מנטרה בסנסקריט, ומייסד הכת הדגיש כי למרות שהגעה להארה נחשבת לתהליך אשר עשוי לקחת עידנים וגלגולים רבים, קיימות גם שיטות מהירות המאפשרות הגעה להארה גם בגלגול החיים הנוכחי של המאמין. שיטות אלו מדגישות ריטואלים ואימונים שונים שעניינם אמירת מנטרות, מדיטציות וציור מנדלות-מעין תרשימים של העולם הרוחני שעיצוב המקדשים הושפע מהם גם כן. המקדש מתפרש על פני שטח גדול וסיור בו משלב בין טיפוס לפסגה לבין מפגש עם שלל דמויות ויצורים מרתקים מעולם הפולקלור היפני. כמו כן, על פי האמונה בבקתה שבמעלה ההר נמצאת אש התמיד הדולקת מאז הקמתו והיא גם משמשת כמקור האש הדולקת באנדרטה המרכזית בהירושימה המוקדשת לקורבנות פצצת האטום.
ההולך בנתיבי המקדש הפתלתלים יפגוש, אם כן, דמויות הקשורות לדת העממית, למשל את טנוקי (Tanuki): רקון מיתולוגי האוהב להתל באנשים, בעל כרס גדולה ואשכים בולטים המחזיק לרוב בקבוקון סאקה ביד אחת ובידו השנייה שטר חוב. הרי ידוע שהוא אוהב ליהנות מהחיים אך פחות אוהב לשלם על כוסית המשקה שלו…ובהמשך, כמעין איזון בין חיי שעשועים לטוהר מידות, יפגוש המבקר גם בטנגו (Tengu): שד ההרים שומר המוסר, חצי אדם חצי ציפור כשעל גבו כנפיים. בעבר הרחוק תואר כבעל מקור, אך עם השנים דמותו הפכה אנושית יותר ואת מקום המקור תפס אף ארוך במיוחד שהפך למאפיינו הבולט ביותר. טנגו נחשב לאחד האלוהויות המרכזיות ביפן ולפטרון הגדול של אמנויות הלחימה. מן הידוע הוא כי מי שלא מקפיד הקפדה יתרה על המוסר נידון להסתבך אתו…ראו הוזהרתם…
הביקור באי מספק חוויה עשירה שמשלבת חשיפה למקדשים שונים יחד עם מסלולי הליכה נעימים בדרגות קושי שונות, חלקם מספקים מראה נפלא של בתי האי על רקע הים התכול וורדרדות עדינה של פרחי עצי הדובדבן הפורחים באביב. ניתן לשלב גם סיור רגלי מהנה בפארק מומיג'ידני (Momijidani) שלמרגלות הר מיסן, אזור המציע תפאורה של שלכת אדמדמה מרהיבה בעונת הסתיו. באזור החוף יש חנויות מזכרות רבות המציגות למכירה מוצרים מקומיים טיפוסיים, כגון כפות עץ (Shamoji) המיועדות להגשת אורז ועוגיות בצורת עלי עץ האדר היפני הממולאות בממרח שעועית אדומה שהפכו לסימן ההיכר של האי (Momiji Manju). כמו כן, מסעדות רבות מגישות צדפות מקומיות שאופן הכנתן מגוון והן משולבות בשלל מטעמים.
מומלץ לבקר באי תוך מתן תשומת לב לזמני הגאות והשפל. בזמן השפל יסודותיו של הטוריי הגדול נחשפים והמבקר יכול להתפעל מחוזקו ובנייתו מקרוב, ובזמן הגאות, כאשר היסודות שקועים בים, נדמה כי הטוריי מרחף על פני המים. המראה יפה במיוחד באור העדין של שעות בין הערביים, מסמל כך כניסה לממלכה של אלים, מקדשים וטבע נפלא.
המלצות הצוות לקישורים מומלצים להמשך קריאה:
