איזומו למטייל (Izumo) - טיול לארץ האלים
אל הסערה סוּסנוֹאוֹ היה פראי, ואפילו די חצוף. הוא עורר את זעמה של אחותו, אלת השמש, עד כדי כך שהיא כלאה עצמה במערה וחושך גדול ירד על האדמה. בפני האלים עמדה משימה לא פשוטה: לשכנע את האלה להגיח מן המערה ולהאיר שוב את העולם. עם יציאתה וחזרתו של האור טיכסו האלים עצה כיצד יש להעניש את סוסנאו שאחראי לכל המהומה. לבסוף הוחלט: האל יגורש מהשמיים אל מחוז איזומו, ומשם ישלוט בארץ.
אזור איזוֹמוֹ (Izumo) קשור בכל רמ"ח איבריו אל אלי יפן, אל דת השינטו העתיקה ואל המיתולוגיה היפנית העשירה. בעבר הקדום נשלטו איי יפן מאזור זה, כיום חלק ממחוז שימאנה (Shimane) שבדרום מערב האי הונשו, מול ים יפן. ביקור באיזומו פותח צוהר אל יפן העתיקה, הקדומה, אל מרחב כפרי ואל הרפתקאותיהם של אלי יפן.
אחד האתרים המרכזיים באיזומו הנו מקדש איזומו (Izumo Taisha), המקדש השני בחשיבותו בין מקדשי השינטו ביפן והעתיק ביותר. המקדש המרשים מוקף בטבע מרהיב המחליף את צבעיו כזיקית בהתאם לעונות השנה. עד 1744 נשתמרה המסורת של שריפת המקדש ובנייתו מחדש מדי שישים שנה. כמו העונות המשתנות באופן תמידי, כך גם המקדש הפך לנצחי, על זמני, דרך התהליך החוזר ונשנה של הרס והתחדשות. כיום נשמרת המסורת הזו רק בחלקה, כאשר הדגש הוא על חידוש ולא על בנייה חדשה לגמרי.
ועידת פסגה בה משתתפים שמונת מיליון אלי דת השינטו, המגיעים מכל רחבי יפן, מתקיימת מדי שנה במשך שבוע, לרוב במהלך נובמבר, בחוף הקרוב למקדש. קבלת פנים מיוחדת נערכת לכבודם בשעת שקיעה, והאלים מתכבדים בסאקה המיוצר במבשלות מקומיות. כהני המקדש תוחמים בסדין לבן שביל המיועד למעבר האלים מן החוף אל המקדש, כך שכל ההתרחשות המסתורית הזו אינה גלויה לעיני המבקרים. המעונות בהם הם מתאכסנים נמצאים משני צדי המקדש. במהלך הוועידה האלים שוקלים בכובד ראש את ענייניהם האישיים של בני האדם. הם דנים בינם לבין עצמם ביחסים הנרקמים בין אנשים במהלך השנה, בבריתות נישואין, במיתות ובלידות, בענייני אהבה וזיווג, בקשרים אנושיים באשר הם. במידה ואתם מבקרים באזור, הנכם מתבקשים לשמור על השקט על מנת שלא להפריע למהלך התקין של ההתכנסות החשובה הזו. טקס פרידה חותם את האירוע ובסיומו חוזרים האלים אל משכנם.
מיתוסים מרתקים מקושרים למקדש. האלוהות הראשית בו היא האל אוֹקוֹנִינוּשִׁי הנמנה על צאצאיו של אל הסערה. על פי המיתולוגיה היפנית הצליח אוקונינושי להתל באל הסערה שהתרשם מעורמתו וכך התיר לו להיות אדון הארץ, שליט איזומו. מכאן גם נובע פירוש שמו ביפנית: "אדון הארץ הגדולה". עם חלוף הזמן אלת השמש דרשה כי השליטה באדמת איזומו תעבור אל נכדה ניניגי. היא שלחה את שני בניה אל הארץ בכדי שיעבירו את דרישתה אך הם נשבו בקסמי אישיותו המרשימה של אדון הארץ הגדולה. האלים החליטו לבסוף לשלוח את אל הרעם לביצוע המשימה. בנו של אוקונינושי יצא להילחם בו, על מנת להכריע מי יהיה בעל השליטה באדמות איזומו. לנוכח תבוסת בנו בדו קרב הסכים אוקונינושי למסור את השליטה לנכדה של אלת השמש. כאות תודה החליטה האלה לבנות לכבודו מקדש אשר יתנשא עד למרומים. ואכן, על פי כרוניקות עתיקות מתקופת היאן (794-1185), נחשב המקדש בזמנו למבנה העץ הגבוה בעולם. לאחר שמסר את השליטה על האדמות לנכדה של אלת השמש פרש אוקונינושי מן העולם הזה והפך לאל כל הנסתר. ובתוך הדברים הנסתרים מן העין נכללים הקשרים האנושיים הרגשיים שיוצרים אנשים במהלך חייהם, מקשרי אהבה, נישואים ומשפחה עד לחברויות והיכרויות יומיומיות. כיום ידוע אוקונינושי ברחבי יפן במיוחד כאל השידוכים, הזיווגים והנישואים. הבאים בשערי מקדש איזומו מעירים את תשומת לבו של אוקונינושי על ידי ארבע מחיאות כפיים במקום השתיים המקובלות בתפילות במקדשי השינטו. שתיים הן כמובן עבור המתפלל עצמו ושתיים נוספות הן עבור בן הזוג. זה הממשי או זה הערטילאי.
בסיפורי המיתולוגיה גם נמצאת תשובה לשאלה מדוע מוצבים פסלי אבן של ארנבים במתחם המקדש. לאוקונינושי היו שמונים אחים בוגרים וכולם רצו לשאת לאישה את אותה עלמה. הם יצאו להתחרות על לבה ולקחו אתם גם את אוקונינושי שישמש כנושא כלים. במהלך המסע הם ראו ארנבת מוטלת בצד הדרך ללא פרווה, סובלת כאבים עזים. ברוע לבם הם יעצו לה לרחוץ בים ולשכב חשופה לרוח וכך תצמח שוב פרוותה. היא עשתה כדבריהם אך הכאבים הפכו איומים יותר. לבסוף הגיע אוקונינושי ושאל אותה מה קרה לה. היא סיפרה לו את סיפורה. כיצד רצתה לחצות את הים אל איזומו אבל לא היה גשר ולכן רימתה את התנינים. היא התערבה אתם שמשפחתה גדולה יותר משלהם ועל מנת להוכיח זאת היא הציעה להם שיבנו עבורה גשר חי והיא תעבור עליו ותספור אותם. כך היא חצתה את הגשר אל איזומו אך כשהגיעה אל העבר השני התוודתה בפניהם כי כל עניין התחרות הוא בדיה. זעמם היה עצום עד כדי כך שהם פשטו את עורה והטילו אותה בצד הדרך. שמונים אלים עברו בסביבה והציעו לה לטבול בים ולחשוף גופה לרוח אך הייתה זו עצה נוראית שגורמת לה ייסורים רבים. לאחר ששמע את סיפורה יעץ לה אוקונינושי לרחוץ את גופה במים מתוקים ולאחר מכן לגלגל את גופה באבקת פרחים. כך תצמח שוב פרוותה הלבנה. וכך היה. הארנבת הייתה אסירת תודה לאוקונינושי והבטיחה לו כי הוא זה שיזכה בלבה של העלמה. אותה עלמה אכן הכריזה כי הוא האח המועדף עליה.
מקדש איזומו מאפשר לנו גם היכרות יסודית עם הארכיטקטורה המסורתית של מקדשי השינטו העתיקים. הפשטות היא שמאפיינת את מקדשי העץ האלו, והקישוט היחידי הוא הטבע מרחיב הלב בו הם טובלים. המקדש בנוי בסגנון הבתים העתיקים של יפן הקדומה, כך שמתעצמת תחושה של ראשוניות וחוסר תחכום, זו המאפיינת את הסגנון הארכיטקטוני שרווח ביפן לפני הגעת הבודהיזם במאה השישית לספירה. חבל ענק, הגדול ביותר ביפן, תלוי מעל הכניסה למבנה הראשי של המקדש. החבל השוקל חמישה טון מבשר למאמינים על נוכחות האל בתוך המקדש ומפריד בין קודש לחול, בין הפנים לחוץ.
מחוז שימאנה חושף בפנינו אתרים מרתקים נוספים. אחד מהם הוא מוזיאון אדאצ`י לאמנות (The Adachi Museum of Art). המוזיאון הוקם ב-1980 על ידי אדאצ`י זנקו (Adachi Zenko 1899-1990), אספן אמנות ומומחה לגנים יפנים. הגן נותן ביטוי להערכתו העמוקה של אדאצ`י הן כלפי האמנות היפנית והן כלפי האסתטיקה המעודנת של עיצוב הגנים. ששת גני המוזיאון נחשבים לתמצית של יופי מופתי. היופי הזה, המשתנה תדיר, מקיף אותנו מכל עבר עד כי נרצה לצעוק אל מול נוכחותו החזקה. יצירות אמנות יפניות מודרניות הפזורות ברחבי המוזיאון משלימות את החוויה האסתטית המרשימה שמציעים המוזיאון וגניו למבקרים. השילוב בין יופי הטבע ליצירות מעשה ידי אדם מעניק למקום כוח מאגי של ממש עד כדי כך שמתעוררת בנו תהייה מי מתבונן במי? האם אנחנו מתבוננים בגנים המהפנטים? ואולי הם אלו שמתבוננים בנו?
טירת מצואה (Matsue Castle), או בכינויה "הטירה השחורה", היא אתר נוסף שיחשוף בפני המבקרים עוד פן מתוך שלל פניה המגוונות של יפן. הטירה, מוקפת בשדרת עצי אורן המשדרים עושר ועוצמה, היא אחת משתים-עשרה הטירות המקוריות ששרדו ביפן. מאז תחילת בנייתה ב-1607 ועד ראשית תקופת מייג`י הייתה הטירה בבעלותן של שלוש משפחות של שליטים פיאודלים. הטירה נבנתה בתקופה של שלום ויציבות, ולכן מעולם לא חוותה מתקפה, אף כי תוכננה לעמוד בפני כזו לכשתגיע. הטירה מציגה מספר אלמנטים המשותפים לטירות רבות ביפן: מדרגות העץ הגבוהות, חרכים מיוחדים בקירות הטירה המשמשים לזריקת אבנים על אויב מתקרב, חומות האבן המרשימות ותעלות המגן העוטפות את מתחם הטירה.
הטירה נמצאת בעיר מצואה, עיר הבירה של מחוז שימאנה, המשתרעת לאורך נהר אוהאשי (Ohashi) המחבר בין שני אגמים: אגם נקומי (Nakumi Ko) ואגם שינג`י (Shinj ko). אגם שינג`י, השביעי בגודלו ביפן, מפורסם בשקיעות יפהפיות. יש האומרים, כי בימים בהירים, כאשר קרני האור מרצדות על פני מימי האגם, נוצרת תחושה כי אלו בעצם אלי יפן הקדומים המאותתים לעבר מצואה. הודות לנוכחות המרשימה של מקורות מים בסביבתה ומערכת תעלות המים העתיקה זכתה העיר לכינוי `בירת המים` של יפן ולאורך ההיסטוריה נחשבה לאזור משגשג. יחד עם קנזאוואה וקיוטו נחשבת מצואה לאחד המקומות החשובים ביפן בו משתמרת מסורת הכנת מתוקים יפנים (וָוגאשי) במתכונתם המקורית, כפי שהגה ופיתח אחד משליטי העבר בעיר, מצודאירה הארוסטון (Matsudaira Harusaton)שהיה גם חסיד גדול של טקס התה ואף ייסד אסכולה משלו. ביקור במצואה ינעם גם לחך המתמסר לטעמים המסורתיים העדינים של הוואגשי.
טבע החושף תפארתו בכל עונות השנה, אמנות יפנית במיטבה, גנים מרהיבים, טירה עתיקה, מיתולוגיה עשירה בסיפורי אלים מרתקים והרפתקאות קולינריות של עולם המתוקים היפנים, כל אלו ועוד משתלבים יחד ליצירת חוויה ייחודית ומסקרנת במערב יפן.
המלצות, קישורים ומידע נוסף:
