אביב הגיע, HANAMI בא! | אילה דנון
היפנים ידועים ברגישותם המיוחדת לעונות השנה, ובמיוחד – לעונת האביב העליזה. כל שנה, החל ממחצית פברואר נכנסת אומה שלמה לתזזית בעקבות סימני התקרבותו של האביב. 127 מליון איש עוקבים בעניין רב אחר השינויים של מזג האוויר ומשוחחים על כך במפגשים חברתייים, פוליטייים או עסקייים. על מה מדברים? כמובן על השזיף (UME) שמקדים לפרוח במחוזות יפן השונים, על גלי החום המתקרבים, על הטמפרטורות הצפויות בשבועות הקרובים, על מערכת הרוחות ועל איך כל אלה יבשילו את פתיחתם של ניצני עץ הדובדבן. תחזיות פריחה מתפרסמות יום יום בכל אמצעי התקשורת, כשהם מדווחים לאזרחי יפן על אחוזי פתיחת ניצני עץ הדובדבן בנקודות בדיקה מובחרות ברחבי יפן. פקידי העיריות ונציגי התקשורת בוחנים בקפידה את הניצנים, ומכריזים על מצבם להמונים הדרוכים.
הפריחה ביפן נמשכת כ- 6 שבועות בסך הכול, כשהיא מתחילה בדרום החם בסביבות מחצית חודש מרץ ומתקדמת צפונה עם ההתחממות מזג האוויר. על אף ריבוי העצים והשיחים הפורחים בגניה הקסומים של יפן, מלכת האביב הבלתי מעורערת היא הסאקורה – עץ הדובדבן.
האביב מביא עימו את ההתרגשות והציפייה להתחלה חדשה, למעגל חיים חדש. לא במקרה שנת הלימודים היפנית נפתחת דווקא באביב, כאשר התלמידים רצים לשיעורים הראשון עטופים בריח העדין של פרחים. טקסי סיום בבתי הספר והאוניברסיטאות, התחלות של חוזי עבודה, חידושי תערוכות במוזיאונים – כל זה מתוזמן עם תחילת האביב ותחושת ההתחדשות הכללית.
חגיגת הארעיות של הטבע
פריחת עץ הסאקורה מסמלת לא רק התחלה חדשה, אלא גם את חיבתם העמוקה של תושבי ארץ השמש העולה לדברים ארעיים ושבריריים. משך שיא פריחת הדובדבן בכל אתר הוא בין מספר ימים בודדים לשבוע בלבד. הפריחה היא מאוד עדינה, עוצמתה ואורכה תלויים בתנאים ההפכפכים של מזג האוויר. לעיתים ציפייה דרוכה לשיאי פריחה מסתיימת ביופי של יום בודד, אחריו עלי הכותרת העדינים ינשרו ארצה תחת משבי רוח חזקים או מטח גשם. זו הסיבה לנהירת היפנים למחוזות הפורחים עם קבלת התחזית המדוייקת של מועדי השיא – הם יודעים שהיופי הוא זמני ויכול לפוג כל יום. דווקא אופיו בר החלוף של היופי האביבי ממשיך להזין את הדמיון היפני ולעורר אהבה נאמנה לפרח הדובדבן.
חשיבותה הסמלית של חגיגת הארעיות הזו נעוצה גם באמונות הקדומות של דת השינטו. לפי אמונות אלו, אין דבר מובן מאליו בהתפרצות העונתית של היופי. יישויות חזקות וכוחות נסתרים עומדים מאחורי נס הפריחה, וחגיגת האביב מבטאת את הוקרתם של היפנים ליישויות אלו ולחסדיהן המופלאים.
במהלך ההיסטוריה היפנית, לחסד של כוחות הטבע הייתה גם חשיבות פרקטית גדולה. מחזוריות תקינה של עונות השנה היתה תנאי הכרחי להשרדותם ופרנסתם של החקלאים. עד המאה ה-20, הייתה יפן ארץ כפרית ברובה שהתקיימה מעבודה חקלאית. כבר במאות הראשונות לספירה הכרת סדרי הטבע הייתה חיונית לתכנון זמני הזריעה והקציר, וסימני הפריחה היו לא רק למקור עונג אסתטי אלא גם לציון דרך חשוב בניהול חייהם של הכפריים.
עם התהוותה של האצולה היפנית במאות המאוחרות יותר, נהגו קיסרי יפן ואצילים לשוטט בגנים הפורחים ולכתוב שירי הערצה ליופי של עונת האביב. הרגישות לטבע הפכה לאחת הדרישות של התחכום האסתטי של המעמדות הגבוהים. האומנות היפנית מתקופות שונות משקפת את ביטויי הרגישות הזו. תחריטי עץ מהמאות ה 17 ואילך מתארים מפגשים של גברים ונשים בגנים הפורחים. שירי ההייקו HAIKU ממחישים את תשומת הלב הרבה שהעניקו היפנים לביטויים השונים של האביב.
שירי ההייקו הם יצירות קצרות המתארות בתמציתיות רגע מסויים ומדגישים את היופי הרגעי – מעין הקפאה של תמונה חולפת. השירים נכתבים במקצב של 17 הברות מחולקות ל- 3 שורות שונות במקצב של 5-7-5. בכתיבת שירים אלה היתה חובה לציין רמז לעונה בה נכתב השיר. אחד המשוררים המפורסמים היה מאצואו באשו BASHO שכתב את שיר ההייקו הבא:
ערב יורד
מצטלצל ריח הפריחה
כשנדם קול הפעמון.
מנהגי האביב ביפן
אז איך חוגגים בפועל את הנס הגדול של הפריחה? מדי שנה היפנים מתכנסים לחגיגות ה HANAMI –– בתרגום המילולי, "צפיה בפרח".
בחגיגות ההנאמי נוהגים מליוני יפנים להתאגד בחבורות – משפחות, חברים או קולגות לעבודה – ולערוך פיקניקים מתחת לעצי הסאקורה, ישובים על יריעות גדולות שפורסו מבעוד מועד. בחגיגות אלה, המלוות בשפע של אלכוהול ואוכל, מסירים היפנים את מסיכת האיפוק והרצינות, קוראים קריאות שמחה, מנגנים ושרים. וכשמתעייפים – נרדמים בחמימות האביבית הנעימה.
כיום נוהגים בכל עיר ביפן לפתוח בשעות הערב והלילה גנים נבחרים לציבור הרחב. המוני יפנים מתהלכים בשבילי הגן המוארים בתאורת לילה, עם נקודות קסומות בגן -עצים פורחים, חורשת עצי במבוק או סלעים יפים – מודגשות במשחקי תאורה מיוחדים. לעיתים נערכים במקומות אלה מופעי שירה או קונצרטים. החל מתחילת אפריל, רוקדות הגיישות בקיוטו את ריקוד האביב היפיפה.
רגישותם של היפנים לעונות השנה נוגעת בכל תחומי החיים. לכל עונה הצבע שלה: לאביב הקדישו את הצבע הורוד כצבע הפריחה, לקיץ את הירוק החזק, לסתיו את אודם השלכת, ולחורף המושלג העניקו את הצבע הלבן. בעונת האביב ילבשו היפנים קימונו עם עיטורים ורודים המתאימים לצבעי הפריחה. רחובות העיר, תחנות הרכבת וכל מוסדות הציבור יתקשטו בקישוטים בצורה של ענפים פורחים – משהו שעשוי להראות כמו קיטש צבעוני לעומת עדינותם של פרחי הסאקורה. בדוכני הממתקים יגישו עוגיות מקושטות בניצני עץ הדובדבן. הגלידה בעונת האביב תהיה כמובן ורודה, והפודינג במחלקות המזון בבתי הכלבו יחליף צבעיו לורוד ויוטבעו בו צורות של פרחים. בנות צעירות יקשטו את שיערן בסיכות עם פרחים, וגברים רציניים עם חליפות ועניבות ילגמו בעונג משקאות עונתיים בטעמי דובדבן.
פריחה כתופעת תרבות
נשאלת השאלה, האם מדובר כאן בתופעות ייחודיות שאופייניות אך ורק ליפן? האם הפריחה, הרעננות, ההתחדשות והיופי של האביב שמורים רק ליפנים? נדמה שהתשובה לשאלה זו טמונה בתכונות היסוד של העם היפני: תכנון, פרפקציוניזם וסדר. כשאנו חווים את החוויה הרב חושית של היופי האביבי היפני, חשוב להיות מודעים לכך שלאדם חלק ניכר ביצירת חוויה זו. הגנים היפניים מתוכננים בקפידה – כל פרט ממוקם בנקודה המיועדת לו. העקרון התכנוני המנחה הוא שיופי אמיתי אינו אמור לבלוט, אלא להתגלות – כתמי הצבע האביביים יציצו מפינות נסתרות מפתיעות ביופין, יבלטו על רקע השיחים הירוקים או ישתקפו במי האגם.
לא רק הפן האסתטי חשוב כאן, אלא גם הפרקטי והארגוני. לקראת שיא הפריחה, מוסדות יפניים נכנסים להיערכות קפדנית בתכנון ועידוד תנועת התיירות המסיבית. היפנים מתכננים את חופשתם בהתאם לתחזיות הפריחה; הם יוצאים בהמוניהם לאזורים הפורחים ונופשים להנאתם באתרי התיירות המקומיים. הממשלה היפנית מודעת לערכה הכלכלי של תנועת ה"עליה לרגל" לפריחת הדובדבן, ומנצלת אותה כדי לפתח ולעודד תיירות מקומית. הארגון למופת של אתרי הפריחה – מניהול אשפה והספקת תאורה מיוחדת, לצוותי מתנדבים וגיבויי תחבורה– תורם גם הוא ליצירת החוויה העונתית המושלמת.
חוויית האביב היפני היא איפוא חוויה תרבותית. רק כאשר מסתופפים עם ההמונים הנושאים את עיניהם אל סכך הפריחה הסבוך והמלא, כאשר צופים בהבעות פנים הנרגשות ובקריאות השמחה, מבינים עד כמה עמוק השתרשה הפריחה בהוויה התרבותית היפנית.
באחד מביקורי ביפן התיישבתי בקרב חבורת נשים מבוגרות שדיברו שיחת חולין. ישבנו על מרפסת גן הצופה על חלקת עצים פורחת. לפתע הרגשתי משב הרוח קל, והשתררה דממה. כל הנשים נשאו את עיניהן בתיאום מושלם לעבר חורשת העצים הפורחת ומתוך השקט שמעתי קריאת התפעלות. הרגשתי כאילו הזמן עמד מלכת. הנשים והביטו בדממה על עלי הכותרת שנישאו על גל הרוח, התעופפו באלגנטיות ונחתו בעצב על הקרקע. רק לאחר מכן הבנתי כי המחזה אליו נקלעתי באקראי היה בעל משמעות סמלית: הרוח ניתקה את עלי הכותרת מהעץ כסמל לפרידה מהחיים – צפינו למעשה במעבר חד מחיים של הנפש היפה ואצילית למוות.
אחת השאלות שעולות בקרב תיירים מערביים ביפן היא: היכן הם כל הפירות של עצי הדובדבן הפורחים בהמוניהם? אכן פרי הדובדבן נדיר ויקר יחסית ביפן. התשובה פשוטה: עצי הסאקורה הם עצי נוי שמניבים פרי קטן ולא אכיל. ישנה מידה של אירוניה בכך שפרח המעניק עונג אסתטי וויזואלי עצום, אינו מניב פרי ראוי למאכל. כך, החוויה נותרת אסתטית ביסודה, ומזינה את הנשמה ולא את הבטן.
צפו בסרטון הממחיש את חווית הפריחה בגני טוקיו: באדיבות Only in Japan:
חוויית האביב היפני היא איפוא חוויה תרבותית. רק כאשר מסתופפים עם ההמונים הנושאים את עיניהם אל סכך הפריחה הסבוך והמלא, כאשר צופים בהבעות פנים הנרגשות ובקריאות השמחה, מבינים עד כמה עמוק השתרשה הפריחה בהוויה התרבותית היפנית.
באחד מביקורי ביפן התיישבתי בקרב חבורת נשים מבוגרות שדיברו שיחת חולין. ישבנו על מרפסת גן הצופה על חלקת עצים פורחת. לפתע הרגשתי משב הרוח קל, והשתררה דממה. כל הנשים נשאו את עיניהן בתיאום מושלם לעבר חורשת העצים הפורחת ומתוך השקט שמעתי קריאת התפעלות. הרגשתי כאילו הזמן עמד מלכת. הנשים והביטו בדממה על עלי הכותרת שנישאו על גל הרוח, התעופפו באלגנטיות ונחתו בעצב על הקרקע. רק לאחר מכן הבנתי כי המחזה אליו נקלעתי באקראי היה בעל משמעות סמלית: הרוח ניתקה את עלי הכותרת מהעץ כסמל לפרידה מהחיים – צפינו למעשה במעבר חד מחיים של הנפש היפה ואצילית למוות.
אחת השאלות שעולות בקרב תיירים מערביים ביפן היא: היכן הם כל הפירות של עצי הדובדבן הפורחים בהמוניהם? אכן פרי הדובדבן נדיר ויקר יחסית ביפן. התשובה פשוטה: עצי הסאקורה הם עצי נוי שמניבים פרי קטן ולא אכיל. ישנה מידה של אירוניה בכך שפרח המעניק עונג אסתטי וויזואלי עצום, אינו מניב פרי ראוי למאכל. כך, החוויה נותרת אסתטית ביסודה, ומזינה את הנשמה ולא את הבטן.
אתרי פריחה ביפן
מאות אתרי פריחה פזורים ברחבי יפן. היפנים נוהגים לחזור מדי שנה בעונת האביב לפארק החביב עליהם, שהופך למקום מפגש מסורתי עם חברים או משפחה. בשנים בהם חיינו בטוקיו אימצנו את פארק SHINJUKU GYOEN כמקום המפגש שנתי עם החברים המקומיים.
יום אחד בשיטוטי בגן הפורח הבחנתי בקבוצת צלמים חובבים שהתנהלו בנתיבי הפארק, שקועים בדיונים עמוקים. הבנתי שהם דנים במציאת זוית צילום מתאימה לעצים החביבים עליהם. סקרנותי נעורה ועקבתי אחריהם. לאחר כחצי שעה הסכימו הצלמים על התמקמותם בסמוך לקבוצת שיחים. הם העמידו את החצובות והפנו את מצלמותיהם לעץ מיוחד עליו היתה פריחה בשני גווני צבע שונים. כל תהליך הצילום היה מלווה בהתייעצויות שנשמעו מקצועיות למדי. באביב הבא שמחתי לפגוש בשנית את חבריי הצלמים באותו הפארק, והבחנתי כי הם שידרגו את ציוד הצילום. חשבתי לתומי שהפעם ידעו בדיוק לאן לגשת ללא בזבוז זמן מיותר. לתדהמתי חזרה על עצמה אותה התנהלות איטית, מלווה בדיונים עמוקים עד הגעתם לאותה נקודת צילום שבחרו בשנה שעברה. חשבתי לעצמי: לא יכול להיות שהם לא זוכרים כלום! בשנת המעקב השלישית המחזה חזר על עצמו. הבנתי שהתנהלות זו היתה טקסית, וביטאה את התפעלותם מיופיה של הפריחה האביבית.
אתרי הפריחה הידועים ביפן הם לא רק פארקים ציבוריים, אלא גם האתרים הפחות מובנים מאליהם – למשל, בתי הקברות, בהם נטועים אלפי עצים של סאקורה. באביב נוהגים היפנים לבקר עם משפחותיהם את קברות יקיריהם. הם מגיעים מצויידים בארוחה ארוזה מלאה כל טוב, יושבים לצידי הקברים תחת עץ הסאקורה, חוגגים עם נשמות יקיריהם את שמחת ההתחדשות הנפלאה . בטוקיו, בית הקברות העתיק של YANAKA נחשב לאחד האתרים האהובים על היפנים בציון מועדי הפריחה.
איך ניתן לתכנן טיול בדגש פריחה ביפן? העצה היחידה היא – ללמוד מהיפנים. להיות ערוכים להגיע ליפן בתקופת הפריחה, ולעקוב אחר התזמונים המדוייקים של גלי הפריחה במקומות הספציפיים. היום, אין מחסור במידע זה באתרי אינטרנט – וכמובן אנו ב"יפן חוויה אחרת" עמודים לרשותכם בייעוץ לתכנון מפורט של טיולכם האביבי.
אצטרף לפנייתם של 127 מליון היפנים אל אלי השינטו – שיביאו ליפן את החזית החמה, ועמה הפריחה, בזמן הנכון לכך.
כתבה: אילה דנון
בקרוב כתבת ההמשך: סקירת מוקדי עליה לרגל בחגיגות האביב היפני
