מדריך קיוטו למטייל | טירת ניג'ו (Nijo Castle)

בלב ליבה של קיוטו, בין המקדשים הרבים והגנים שוכנת לה טירה גדולה ומרשימה: טירת ניג'ו (Nijo Castle).

טירת ניג'ו – קצת היסטוריה

קיוטו, היא הייאן (Heian), היתה הבירה הקיסרית של יפן במשך יותר מאלף שנה (794-1868). הטירה לעומת זאת הייתה שייכת לשותפו-יריבו של הקיסר, השוגון. מערכת היחסים בין השוגון לקיסר הייתה מורכבת וסבוכה: השוגון, בעל העוצמה הצבאית, היה זקוק לגושפנקה הקיסרית-אלוהית בכדי לבסס את זכותו למשול במדינה. הקיסר היה זקוק לשוגון בכדי לשמור על חייו. תלות גומלין זו אפשרה שלטון יציב במשך מאות שנים.

וכך, למרות שאנו נמצאים בבירה הקיסרית ישנו סממן שלטון אשר שייך לשוגון. טירת ניג'ו, אשר נמצאת ברחוב השני דרומה מארמון הקיסר, היוותה תזכורת תמידית לקיסר כי השוגון משגיח עליו גם כאשר הוא נמצא מאות קילומטרים מזרחה באדו, טוקיו של היום. הטירה שונה מאוד מסגנון הבנייה של שאר הטירות ביפן אשר אוכלסו על ידי הדאיימיו (Daimyo) ושימשו להגנה. מטרת טירת ניג'ו הייתה להראות את עוצמתו של השלטון המרכזי באדו.

מיד עם ביסוס שלטונו של טוקוגאווה אייאסו (Tokugawa Ieyasu 1543-1616) בשנת 1603 החלה בניית הטירה אשר הושלמה רק בתקופת שלטון נכדו טוקוגאווה איימיצו (Tokugawa Iemitsu 1604-1651) בשנת 1626. מטרת הטירה הייתה פיקוח על פעולתו של הקיסר ורק 3 פעמים מתוך 242 שנות תפקודה ביקר בה השוגון. הארמון אדיר המיימדים בנוי על שטח של 3,300 מ"ר, מכיל 5 מבנים בהם 33 חדרים ו-800 מחצלות טאטאמי.

נכנסים לטירת ניג'ו

עם כניסתנו לטירה נראה את ההבדל בינה לבין שאר הטירות ביפן. החפיר הנו חפיר "רטוב" בו זורמים מים לעומת החפיר היבש המאפיין את רוב הטירות ביפן. הטירה רחבת מימדים ועוברים בשער כניסה גדול אשר ברור שמטרתו אינה להגן מפני פלישה. משני צידי השער נבחין גם בחדרי משמר ומנוחה לחיל המצב ששירת במקום. בתחילת הסיור ניתן לראות את מפת האתר. הכניסה לטירה הנה כיום דרך השער המזרחי. מדובר בשער מרשים מצופה זהב. ניתן להבחין בגילוף העדין והמדויק של בעלי חיים דוגמת עגורים המסמלים אורך חיים ודרקונים המסמלים מזל טוב ועוצמה. למרות הציפייה לראות את סמל שושלת טוקוגאווה, עלי דיזנטקוס, רואים כאן דווקא את סמל החרצית הקיסרי. כאשר נכנע השוגון למרות הקיסר והעניק לו את הטירה נכנסו ההמונים והשמידו את מרבית סמלי משפחת טוקוגאווה. לאחר מכן, כסמל למעבר השלטון, הוחלפו סמלי השוגון בסמלי הקיסר.

נכנסים לרחבה ולמבנה הפנימי דרך שער מרשים ומסלול הסיור מדמה את שלבי קבלת הקהל אצל השוגון. האולמות מעוטרים בציורים באסכולת קאנו אשר שחזורם נעשה באותן טכניקות ציור קדומות. האולם הנו גדול וחורג מגודל אולם רגיל. בחדר זה התקבלו האורחים. הם ישבו והמתינו בעודם מסתכלים על עיטורי הקיר של נמרים ולאופרדים. חיות אלו לא היו קיימות ביפן והאומנים ציירו אותם מספרים והשלימו מדמיונם. חדר מעוטר זה הותיר רושם רב על הממתינים. בנוסף לגודלו המרשים של החדר גם המחצלות, הטאטאמי, הנן גדולות מהגודל הסטנדרטי וזאת בכדי להרשים את המתבונן ולהוסיף לתחושת קוטנו.

בחדר הבא נמצא עיטורי עץ אורן. בחדר זה נתקבלו המתנות עבור השוגון. האורן הנו עץ חזק, עתיק ויקר לתחזוקה אשר משמעותו הייתה ברורה למתבונן. החדר הבא שימש כחדר המתנה לדאיימיו "החיצוניים" (שליטים פיאודליים מקומיים). מדובר ביריביו של טוקוגאווה אייאסו אשר קיבלו את מרות שלטונו לאחר קרב סקיגהארה בשנת 1600. לאורך כל התקופה הם נחשבו כאיום פוטנציאלי על השלטון – כבדהו וחשדהו. כשמתבוננים בקורות ניתן לראות את מסמרי הענק אשר מחזיקים אותן ועליהן כיסוי עם סמל משפחת טוקוגאווה, סמל אשר ההמונים לא הצליחו לעקור.

החדר הבא שימש כאולם התכנסות ועיטוריו הנם של עץ הסאקורה בשיא תפרחתו. בחדר זה ניתן לראות אירוע קבלת פנים טיפוסי. המבקרים נמצאים במפלס נמוך יותר ובמרחק מהשוגון. נבחין כי הם היו רשאים לשאת אחת מחרבותיהם וזאת בכדי לא להשפילם. הם חובשים כובעים טקסיים ומכנסיהם ארוכים מאוד, דבר שאינו מאפשר ריצה לעבר השוגון. בקרבת השוגון יושבים יועציו והוא נמצא במפלס גבוה מעל כולם. דלתות הלכה האדומות אינן לקישוט אלא משמשות עמדה עבור שומרי ראשו של השוגון. לחדר זה משמעות טקסית מאוד כיוון שכאן התקבלה הודעת ההתפטרות של השוגון בשנת 1868 והעברת סמכויותיו לקיסר.

החדר הבא שמור היה למפגש עם הדאמיו הקרובים יותר אשר כרתו עם טוקוגאווה ברית עוד לפני קרב סקיגהארה. החדרים הבאים הנם החדרים הפנימיים, חדרי המגורים. לחדרים אלו נאסרה כניסת גברים. ניתן לראות את השוגון, עם אשתו החוקית ומספר משרתות. אידיאל היופי של התקופה דרש מנשים לגלח את גבותיהן ולציירן גבוה יותר. בנוסף, השחירו נשים את שיניהן ואיפרו את פניהן באיפור לבן ועבה.

החדרים הבאים שימשו את השרים והיועצים כאשר החדר האחרון בשורה היה חדר קבלת הפנים של הקיסר. חדר זה הנו קטן יחסית וציורי הקיר הנם של עץ אדר בשלכת. חדר זה מרמז לחדר קבלת הפנים של השוגון: השוגון הנו בשיא פריחתו עם עץ הדובדבן ואילו הקיסר הנו בשלכת.

בעודנו מהלכים ברחבי הטירה ניתן לשמוע חריקות. זו "רצפת הזמיר" אשר באמצעות מערכת מורכבת של פינים ומשטחי מתכת היוותה מעין אזעקה כנגד מתגנבים. כאשר מקיפים את הטירה מבחוץ ניתן לראות את המערכת ממספר מקומות.

על הגן השלו אי אפשר לוותר

נעזוב את הטירה ונצא לשוטט בגן השלו. כמות עצי האורן בולטת מאוד. אחזקתו של עץ אורן אחד במשך שנה מוערכת בכאלף דולר ומספרם הרב של העצים במקום מעיד על עוצמתו של השליט. לעיתים ניתן לראות כיצד מעצבים את עצי האורן על ידי דילול המחטים התחתונים והשארת העליונים. הגדרות אשר מסמנות את השביל גם כן משתלבות עם הטבע. במרכז הגן ישנו אגם המייצג את העולם בו אנו צפים. במרכז האגם ישנם מספר סלעים המייצגים איים סימבוליים: האי המרכזי הנו אי האושר הנצחי, אי העגור ואי הצב המייצגים חיים ארוכים ועוצמה. על גדת האגם ישנם גם מספר דקלים. הדקל אינו עץ אנדמי ליפן ותחזוקתו דרשה משאבים רבים.

במעבר בין הגן המרכזי לגן העליון עוברים חפיר נוסף וגשר אשר מוביל לגינה פנימית ומגדל פנימי במקרה והטירה תותקף והפולשים יתגברו על כל אמצעי האבטחה. בשביל המוביל לכיוון היציאה ניתן לראות מספר בתי תה שכן השוגון, בנוסף להיותו המנהיג הצבאי, היה גם פטרון האומניות שאחת מהן הינה טקס התה.

היציאה הנה דרך חנות מזכרות ודוכנים המזכירים חגיגות עממיות. אנו נפרדים לשלום מאחת הטירות המפוארות ביפן החושפת בפני המבקרים את גדולתו ועוצמתו של השוגון ביפן המסורתית. שימת הלב לפרטים הקטנים היוצרים יחד תמונה שלמה של חוזקה ויוקרה מרתקת וחושפת בפני המבקרים עולם ויזואלי עשיר ומלא במשמעויות מגוונות.