מאות חיילים יהודים בצבא הצאר הרוסי, שנפלו בשבי היפני במהלך מלחמת רוסיה-יפן (1904-05), גבשו מעין "קהילות" על בסיס דתי. באופן פרדוקסלי, הפכו מחנות השבויים ביפן למבשרי החירות עבור החיילים הללו, כאשר מצבם הקודם בצבא הרוסי נתפס כמו סוג של "עבדות".

 בנוסף להפסקת האיום על חייהם ולאופיו ההומאני למדי של השבי היפני, נבע הפרדוקס הנ"ל קודם כל מההכרה בהפליית הנתינים היהודים שנקטה בשיטתיות הקיסרות הרוסית. מצד שני, הצורך בהגדרת המטרות המשותפות מיד יצר מתחים פנימיים בתוך קהל השבויים היהודים, שהתחלקו לשתי קבוצות עיקריות: "האורתודוקסים" וה"ציונים" (האחרונים בהנהגת יוסף טרומפלדור שנשבה עם נפילת המבצר פורט-ארתור בינואר 1905 ונכלא במחנה ליד אוסקה).

 "המאבק" בין שתי הקבוצות מהווה עניין מיוחד: בעוד הראשונים הושפעו בהתנהגותם מכללי ההלכה שנוסחו עבור החיילים היהודים בצבאות רוסיה ואוסטרו-הונגריה, העדיפו ה"ציונים" גישה רציונליסטית-חילונית. ידוע אף על מקרים בהם הוקם בית-דין מיוחד לפתרון המחלוקות בין הצדדים. על רקע השתייכות רוב החיילים למחנה ה"אורתודוקסי", היו "הציונים" למבשרי זהות יהודית חדשה, לאומית ומודרנית.

פרופ' דב-בער קוטלרמן מהמחלקה לספרות עם ישראל, אונ' בר-אילן, הוא מחבר ועורך של מספר מונוגרפיות ואוספי מאמרים בתחומי תרבות יהודי מזרח אירופה ומדעי היהדות באסיה, ביניהם מזרח: מחקרים יהודיים במזרח הרחוק (פרנקפורט, 2009 ו-2011), ואחד העורכים של מילון יידיש-יפנית (טוקיו, 2010).