קולנוע יפני - סרטו של יסוג'ירו אוזו 'אחר צהריים סתווי' | מיטל לוין

שירת ילדים נשמעת על רקע מבנה בית ספר הממלא את המסך. הם שרים שיר סתיו בקול צלול אך דמויותיהן אינן נגלות לצופים. אנו רק יכולים לדמיין אותם. יסוג'ירו אוזו (Ozu Yasujirō 1903-1963), אחד מגדולי בימאי יפן ומי שמככב ברשימות רבות של בימאי הקולנוע הגדולים ביותר בכל הזמנים, ממקם כך את צופיו בתוך קווי מתאר עדינים ומרומזים של סתיו יפני אדמדמם ונוגע לב בסרטו האחרון מ-1962, "אחר צהרים סתווי". הסתיו נרמז לכל אורכו של הסרט באופנים שונים, בין אם זה בשירת הילדים, בהנכחה של אובייקטים אדומים כמו אהיל מנורה או שלט חוצות, ובין אם זה בשמו המקורי של הסרט ביפנית. שם זה נושא עמו קונוטציה סתווית, אך זו פונה לקהל היפני מעצם שיוכה לעולם הקולינריה המקומי. אם נתרגם שם זה בתרגום חופשי לעברית יהיה זה "טעם המקרל", ליתר דיוק סוג מסוים של מקרל שמאפיין את עונת הסתיו, בשרו אדמדמם והוא נחשב למעדן עונתי נפוץ. אכן, השלכת האדומה של הסתיו היפני מקבלת אופני ביטוי שונים ומעוררת את כל החושים. כך, אוזו שותל את צופיו בתוך העונתיות היפנית וצופיו לא רק מתבוננים בסרט אלא גם טועמים ממנו.

יסוג'ירו אוזו (Ozu Yasujirō) 
אוזו נחשב בעיני מבקרים יפנים רבים לבימאי היפני ביותר בקרב במאיה של ארץ זו. במשך שנים סרטיו לא הופצו במערב מתוך חשש כי הם "יפנים מדי" וכי זר לא יבינם. שמו של אוזו נודע במערב רק במחצית השנייה של שנות ה-50, עם הקרנתו של סרטו המוכר ביותר "סיפור טוקיו" בפסטיבלים ברחבי העולם. סרטיו נסובו סביב מלודרמות משפחתיות העוסקות בענייני היומיום ומספקות התבוננות בעולמה של המשפחה היפנית. אוזו נהנה לעסוק שוב ושוב בעלילות דומות וכמה מסרטיו נושאים שמות הקשורים לעונות השנה. הם מתכתבים לעיתים זה עם זה, תוך הנכחה של סצנות המאזכרות זו לזו בשינויים קלים.

שפה קולנועית עשירה
שפתו הקולנועית של אוזו מציגה מגוון מאפיינים אשר הפכו לסימן ההיכר שלו. סצנות רבות מצולמות בגובה הישיבה של אדם על רצפת טאטמי, מתוך מתן כבוד לדמויות שבפריים והבלטת נוכחותו של החדר היפני. המצלמה מרוחקת דווקא ברגעים האמוציונליים ביותר בכדי להימנע מרגשנות יתר ואירועי מפתח חשובים מתרחשים מחוץ לפריים כך שלצופים רק נותר לדמיין אותם. בסרטיו מושמטים לרוב אלמנטים עלילתיים ומושם דגש על שוטים ריקים מדמויות, על הנכחת אווירה ומצב רוח באמצעיים אסתטיים וסימבוליקה מעולם הטבע. אוזו היה אשף הפרטים הקטנים של החיים: אכילת אורז, הקושי בפתיחת דלת נעולה. אלו ואחרים זכו לרגעי תהילה בסרטיו. כך נרקם קולנוע מוקפד ומתוכנן היטב מבחינת תכנון הסצנות, עיצוב הפריים, העמדת השחקנים, קצב ההליכה ומהירות התנועה. לכאורה מדובר בקולנוע שלא קורה בו הרבה מבחינה נרטיבית, אך דווקא האיפוק העלילתי, התנועתי, השיחתי, הוא שמותיר בצופיו אימפקט רגשי עצום בגמר הצפייה. שפה קולנועית עשירה זו קוראת להשתתפות אקטיבית של הצופים, לפירוש עצמי של ניואנסים קטנים בהתנהגות השחקנים, להתבוננות במרחב הקולנועי. הסרטים של אוזו מזמינים את הצופים לצפייה 'סתווית': צפייה ממקום של רוגע ומוכנות נפשית להרהור.

דמויות של אנשים רגילים
דמויותיו של אוזו אינן "גדולות מהחיים". אלו הם אנשים רגילים, החיים חיים רגילים ועוסקים בעניינים שבשגרה. אנו פוגשים בהן גם ב"אחר צהרים סתווי" אשר גווניו הסתווים, העלילתיים והאסתטיים, מבשרים על אקורד הסיום של קריירה קולנועית מרהיבה. גיבור הסרט, שוּהֵי הירַאיָמַה, הוא אלמן מזדקן ולו שלושה ילדים. בן נשוי החי עם אשתו בדירה קטנה, ובן ובת רווקים בשנות העשרים לחייהם המתגוררים עמו. הבת, מיצ'יקו, נושאת בעול הטיפול באביה ובאחיה. בעקבות מפגש רווי סאקה עם חברים ותיקים ומורה קשיש מימי בית הספר התיכון מחליט היראימה להשיא את מיצ'יקו למורת רוחה. לא רק שהוא רואה בכך אי כניעה לנוחות אנוכית המתלווה לטיפולה המסור של הבת, אלא גם שיש בכך חשיבה לטווח הרחוק: סילוק בדידות עתידית שמסמלת את חיי הרווקות. יחסיהם המורכבים של האב והבת משתקפים ומשוחזרים דרך חוויות של דמויות אחרות בסרט והשוטים של הבית הריק לאחר חתונת הבת מבטאים את תחושת הבדידות הלא מדוברת של האב. 

גיבורו של אוזו מתרפק על נוסטלגיה משפחתית, על געגוע לנעורים, מקבל את זקנתו ומשלים עם חלופיות הזמן. זו השלמה שמאופיינת בנוגות עדינה עם נגיעות סתוויות. אוזו מנכיח את תנועתיות הזמן והפרידה מהעבר לא רק במישור האישי של דמויותיו האנושיות. עבורו, יפן של שנות ה-50 היא כדמות החווה פרידה, מעבר ושינוי. זו יפן שנפרדת במידה מסוימת מהעבר, מדור ההורים הוותיק, ונפתחת לעתיד של צריכה, לדור של צעירים המשתוקקים להנאות חומריות. פער הדורות הזה משתקף במראה ובהתנהגות של בני משפחת היראימה, ומתחים נלווים שבין מסורת למודרניזציה מתבטאים בהבלטה של ניגודים: קנקן התה אל מול שואב האבק, הבית היפני המסורתי אל מול ארובות המפעלים.

 "אחר צהרים סתווי" מאפשר לנו לספוג עומק וויזואלי ואמוציונלי, פותח צוהר נוסף ליפן. ובעוד העלים נושרים, לא רק המחשבה והלב מתמלאים בסתיו, אלא גם הבטן…

צפו בטריילר מהסרט (באדיבות יוטיוב):