לגעת בהוויה היפנית | 054-444-7453

  • Facebook
  • YouTube
Explore Japan יפן חוויה אחרת
  • אודותינו
  • תרבות יפן בישראל
    • פעילויות תרבות קרובות
    • יאיוי קוסמה בישראל
    • יפן במדבר
    • אקספלור יפן כאן!
    • הרצאות עומק בהזמנה
    • אמנים ויוצרים בישראל
    • סדנאות עסקיות
    • ידידות ישראל יפן
  • הטיולים שלנו ליפן
    • טיולי עומק מאורגנים
    • טיולי עומק לאביב היפני
    • טיולי עומק סתווים
    • טיול למתקדמים
    • יעוץ למטייל העצמאי
  • מידע על יפן
    • מאמרים
    • קולנוע יפני
    • הייקו Haiku
    • ספרות יפנית
    • יפנית שימושית
    • פתגמים מיפן
    • קישורים
    • חדשות יפן בתקשורת
  • מדריך יפן למטייל
  • פודקאסטים 🎧
  • מספרים עלינו
  • צור קשר
  • אודותינו
  • תרבות יפן בישראל
    • פעילויות תרבות קרובות
    • יאיוי קוסמה בישראל
    • יפן במדבר
    • אקספלור יפן כאן!
    • הרצאות עומק בהזמנה
    • אמנים ויוצרים בישראל
    • סדנאות עסקיות
    • ידידות ישראל יפן
  • הטיולים שלנו ליפן
    • טיולי עומק מאורגנים
    • טיולי עומק לאביב היפני
    • טיולי עומק סתווים
    • טיול למתקדמים
    • יעוץ למטייל העצמאי
  • מידע על יפן
    • מאמרים
    • קולנוע יפני
    • הייקו Haiku
    • ספרות יפנית
    • יפנית שימושית
    • פתגמים מיפן
    • קישורים
    • חדשות יפן בתקשורת
  • מדריך יפן למטייל
  • פודקאסטים 🎧
  • מספרים עלינו
  • צור קשר
ראשי » תרבות האוכל » ראמן וההסטוריה הסודית של האטריות היפניות | ד"ר דני אורבך

גומעים ברעש - ראמן וההסטוריה הסודית של האטריות היפניות

מאמר מתוך בלוג 'הינשוף' - דני אורבך
עקבו אחר הבלוג של דני אורבך - 'הינשוף' >>>

הראמן – מרק אטריות בשרי עשיר ומסחרר – הוא אחד מהמאכלים האהובים ביותר במטבח היפני. במחקר מרתק, מספר ההיסטוריון הקולינרי ג'ורג' סולט כיצד נזיד סיני מפוקפק, שרק יפנים הרפתקנים במיוחד העזו לטעום, צבר פופולריות בעקבות סדרה של שינויים סוחפים שליוו את כניסתה של יפן לעולם המודרני. צווים קיסריים על אכילת בשר, צמיחת הקולנוע, התבוסה במלחמת העולם השנייה והמצאה אחת של איש עסקים טייוואני – כל אלו התערבבו למרק האטריות האהוב שאנחנו מכירים היום. ומה הקשר לקארי אורז יפני? ינשוף קולינרי מסביר.

Credit: Asinskki, depositphotos.com

ההיסטוריה של האוכל היפני מרתקת במיוחד, מפני שרוב המאכלים שנתפסים בעינינו כיפניים – כלל אינם כאלו במקור. הטמפורה, למשל, היא פורטוגזית, והסושי, כפי שראינו בפוסט הקודם, מקורו בשיטת שימור דגים מדרום מזרח אסיה. כיום, מזוהה המטבח היפני בין היתר גם עם הראמן – מרק עשיר ומסחרר של אטריות צהובות דקיקות, מלווה לרוב גם בירקות, ביצה רכה ובשר עסיסי. ביפן, ראמן הוא סוג של פולחן. לכל אזור יש את המתכונים הייחודיים לו, ולכל אדם – את דוכן הראמן שהוא מעריץ ונשבע בשמו.

כמצופה ממרק כל כך עשיר ועז טעמים, מקורו של הראמן אינו ביפן אלא בסין. למעשה, ברוב ההיסטוריה שלו, עד המאה העשרים, המטבח היפני היה די תפל. טבחים הוסיפו טעם למאכלים מסויימים על ידי נוזל שנקרא דאשי, שהופק מקונבו (אצות KELP) ומשבבי דג הבוניטו. וזה הכל, פחות או יותר. תבלינים וטעמים חזקים הגיעו ליפן לרוב ממטבחים זרים. בנוסף, חלק מהטעמים היפניים הייחודיים שאנחנו מכירים היום כמו למשל אוממי, מקורם אמנם בדאשי, אבל הם נוצרו באופן מלאכותי על ידי כימאי יפני בשם איקדה קיקונואה (Ikeda Kikunoe) בראשית המאה העשרים. תוסף המזון שהוא יצר, ה-MSG, מונוסודיום גלוטומאט, משמש היום במאכלים בכל העולם כמעצים טעם.

Ramen - Credit: Vadim Vasenin

במטבח היפני המקורי היו כמובן גם אטריות, וחלק ממנות הנודלס המסורתיות שומרות על פופולריות גבוהה גם היום. ביניהן יש לציין במיוחד את אטריות האודון, נודלס חיטה עבות וחלקלקות, שאוכלים אותן לרוב כסוג של נזיד, ואת הסובה, אטריות מקמח כוסמת, כהות יותר ופריכות. אוכלים אותן לפעמים בנזיד, אבל הרבה פעמים לבד, חמות או קרות, עם בצל ירוק ורוטב. לעומת האודון והסובה, אטריות הראמן בהירות וגמישות יותר, ובאופן מסורתי מושכים את הבצק שלהן בעבודת יד. טעמיו החזקים של הראמן מגיעים משילוב של אטריות, ציר שעשוי מבשר, פירות ים וירקות, רוטב (מלוח, מיסו או סויה), MSG (מונסודיום גלוטומאט) ותוספות שונות כגון בשר, ירקות, נבטי במבוק וביצה רכה, לפי הטעם, המתכון והאזור. האטריות מבושלות עם מי סודה, שמעניקות להן את הצבע הצהוב והמרקם הגמיש. ההבדלים האזוריים בטעם נובעים מגורמים שונים, כגון כמות מי הסודה באטריות (גבוהה יותר בצפון יפן, נמוכה יותר בדרום), הרכב הציר, טעם הרוטב ואופי התוספות. כל חובבי הראמן יודעים שבכדי לאכול את המרק כהלכה, יש לגמוע אותו ברעש. הסיבה לכך היא שבכדי להנות ממכלול טעמיו של הראמן יש לשתות אותו כשהוא רותח ממש, ביחד עם האטריות, ועל מנת לא להיכוות שואבים לתוך הפה אוויר קר. מכאן מגיע קול המציצה המפורסם שאפשר לשמוע בכל חנות ובכל דוכן של ראמן ביפן, וגם ברחבי העולם.

מאין הגיע הראמן? בספרו, ראמן: ההיסטוריה שלא סופרה: כיצד משבר פוליטי ביפן יצר שיגעון אוכל בינלאומי (The Untold History of Ramen: How Political Crisis in Japan Spawned a Global Food Craze ), מגולל ההיסטוריון ג'ורג' סולט את סיפורו של מאכל סיני עממי, שהגיע ליפן כמרק מפוקפק שנצרך בידי מהגרים, עניים ואנשים משולי החברה. אולם לפתע, בשל סדרת משברים פוליטיים ושינויים חברתיים שהתחוללו ביפן עם כניסתה לעולם המודרני, הפך לאחד מהמרקים הפופולריים במדינה, התפשט בכל העולם, ואפילו חזר לסין, תאמינו או לא, כמנה יפנית.

Credit: Andrea.Migliarini@gmail.com, depositphotos.com

נהוג לומר, שהיפנים לא אכלו בשר – מרכיב מהותי בראמן – עד התקופה המודרנית. זה לא לחלוטין מדויק. אמנם הקיסר טנמו, במאה השישית, הוציא צו נגד אכילת בשר מסוגים מסויימים, אולם אפילו בחצר הקיסר אכלו בשר בקר עד המאה התשיעית לספירה. עם זאת, ברוב ההיסטוריה היפנית, המעמדות העליונים, בעיקר, נמנעו מאכילת בשר, מפני שהוא נחשב כמטמא ואף כמחלל את איסור ההרג שבבודהיזם. היה גם לחץ על המעמדות התחתונים לא לאכול בשר, כדי שיתרכזו בגידול אורז לבן, שהיווה את בסיס המס עבור השלטונות. תחת משטר טוקוגאווה הפיאודלי, שמשל ביפן בין 1603 עד 1868, בשר נחשב לסוג של טאבו חברתי, מקור לזיהום – אם כי פשוטי העם עדיין אכלו אותו במקומות מסויימים. ציידים כמובן צרכו בשר, אבל גם עניים באדו, טוקיו, של היום, נהגו לקנות חתיכות מבושלות של בשר חזיר בר מדוכנים מפוקפקים בעיר הגדולה.

בשנת 1868, המשטר הפיאודלי של בית טוקוגאווה התמוטט, והחליפה אותו קואליציה של סמוראים צעירים שהיו נחושים להוביל את יפן לעולם המודרני ולהפוך אותה למעצמה מתקדמת ונאורה. כדי לחבר את המדינה החדשה לעבר, השתמשו השליטים החדשים במוסד המלוכה העתיק, והפכו את הקיסר לשליט העליון של המדינה. עד אותו הרגע, הקיסר היה בובה של השוגונים, השליטים הצבאיים הפיאודליים. הוא היה ספון בארמונו בקיוטו, מנותק מהעולם המודרני ומתהפוכות הזמן. לאור זאת, השליטים החדשים החליטו לבנות מחדש את דמותו של הקיסר כמונרך מודרני בסגנון אירופי. הם העבירו אותו לבירה החדשה בטוקיו, לשעבר אדו, הלבישו אותו במדים אירופיים מפוארים והנחו אותו להסתפר באופן מערבי ולגדל שפם וזקן. מבחינת מראה חיצוני והתנהגות, הקיסר היה אמור לסמל את הביטחון העצמי והמודרניזציה של המדינה החדשה.

Meiji Tenno - wikimedia

מנהיגיה החדשים של המדינה האמינו, בין היתר, כי היפנים חייבים להתחיל לאכול בשר, כדי להיות גבוהים וחזקים כמו בני המערב. ב-1872, הקיסר הוציא מנשר לקראת ראש השנה, הכריז בפני האומה שאכל בשר, ואף הוקיע את איסור אכילת הבשר כמזיק לבריאות. אינטלקטואלים מובילים הטיפו לאכול בשר, ואכילת בשר במסעדות מערביות נחשבה לסימן לעידון, מודרניות ותרבות מתקדמת. ללא המהפכה באכילת הבשר, הראמן לא היה הופך לכל כך פופולרי בשנים מאוחרות יותר.

אותה מהפכה בשרית הולידה, דרך אגב, עוד מאכל יפני אהוב: קארי אורז. בעשורים לאחר פתיחתה למערב, יפן הפכה במהירות יחסית לאימפריה. הצבא והצי, שגדלו והלכו, היו זקוקים לכמויות אדירות של מזון. בעשורים הראשונים, הרעיון היה לתת לחיילים ולמלחים הרבה מאד אורז לבן. זה, אחרי הכל, היה המאכל שהיה מזוהה עם האליטות ביפן המסורתית, ופשוטי העם תמיד חלמו לאכול אותו. האורז הלבן גם זוהה עם התרבות והרוח היפנית. אולם מהר מאד התגלה כי האורז הלבן, כמרכיב עיקרי בדיאטה, גרם לבעיות קשות, ובמיוחד לברי-ברי, מחלה איומה שנובעת ממחסור בויטמין B1. מסורתית, בני המעמדות הנמוכים היו מוגנים מברי-ברי כי ערבבו שעורה ודוחן באורז. בעוד בני המעמדות הגבוהים חלו בו יותר, כעת, הוא הפך למחלה שסיכנה את קיומם של הצבא ושל הצי. הצי אימץ בשר יותר מהר מאשר הצבא, שהתנגד במשך שנים רבות לעצה המדעית ודבק בדיאטה של האורז הלבן. אבל בסופו של דבר, בשר נכנס לשני השירותים המזויינים. דרך "לפשר" בין אסכולת הבשר לאסכולת האורז, היה לייבא קארי בשרי מהודו ולערבב אותו באורז לבן, וכך נולד המאכל היפני שידוע כ"קארי אורז". לקח הרבה מאד זמן, דרך אגב, עד שהוא הפך להיות פופולרי. ביומן ידוע, דימה אותו אחד החיילים ל"שלשול של תינוק". מי שהפך את קארי האורז היפני לטעים יותר, הוא מהפכן הודי, ראש ביהארי בוס, שהגיע ליפן בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא פיתח קארי אורז איכותי יותר, שהתאים לטעם היפני. וזה פחות או יותר מה שאנחנו אוכלים היום.

קארי אורז יפני. Credit: Tzido, depositphotos.com

אבל נחזור לראמן.

במקביל לצבא, לצי ולאימפריה התפתחה ביפן גם חברת המונים, אוכלוסיה ענייה ועירונית שכמהה לאוכל טוב, משביע וזול, בעיקר מדוכני רחוב. יפן התחילה לפתח תרבות של אוכל מהיר, שלפעמים אפילו בושל משאריות של ארוחות במסעדות יקרות יותר. בסוף המאה ה-19, הראמן עדיין לא היה אחת מהאופציות הפופולריות בדוכני הרחוב הללו. למעשה, הוא יובא ליפן בידי מהגרים סינים, חלקם משרתים של זרים מערביים בערי הנמל הגדולות. מסעדות הראמן הראשונות ביוקוהאמה נועדו לאוכלוסית המהגרים הסינים, בעיקר סטודנטים, משרתים ופועלים. הן נחשבו למקומות מגעילים ומפוקפקים, ורק יפנים הרפתקניים מאד הגיעו אליהן.

אולי המסעדה הראשונה שהגישה ראמן פופולרי באמת היתה הקפטריה של אוניברסיטת ספורו באי הצפוני הוקיאדו. בסביבות 1911, שכר הבעלים של הקפטריה טבח סיני שהכין לסטודנטים וללקוחות רעבים אחרים מגוון של מרקי אטריות ובשר ברוח מולדתו. המנהג התפשט במהירות למסעדות מערביות וסיניות אחרות שצצו בכל רחבי יפן. בהתחלה השם הנפוץ היה "אטריות סיניות", "אטריות ננג'ינג" או "צ'אמפון" אבל בשלב כלשהו הן קיבלו את השם ראמן, אולי (אבל לא בטוח) מהמילה הסינית La-mian, אטריות שנמתחות ביד. באותם ימים (כמו גם היום) סטודנטים רבים היו עניים למדי ונאלצו להתפרנס מקצבאות זעומות. הם חיפשו מאכלים מהירים, מזינים וטעימים, והראמן היה אלטרנטיבה מעולה למנות זולות אחרות.

מרק צ'אמפון – סוג של ראמן מוקדם בגירסה של נגסאקי. קרדיט: 663highland, Wikipedia Commons, CC-BY-SA 5.0

אבל מה שהעניק לראמן פופולריות אדירה באמת, הוא דווקא צמיחתו המהירה של הקולנוע משנות העשרים והלאה. צופי בתי הקולנוע, שיצאו רעבים מהצגות מאוחרות, רצו לשתות אלכוהול ולאכול משהו מהיר. דוכני הראמן היו פתוחים עד שעות הלילה המאוחרות, ולכן היו זמינים לקהל שיצא מהקולנוע. הלקוחות הרעבים גילו גם שהראמן, מרק אטריות בשרי, חם וממלא עם טעמים עזים, הולך טוב מאד עם אלכוהול ובמיוחד בירה. עד היום, אפשר לראות דוכני ראמן מהירים בתחנות רכבת או אזורי בילויים למיניהם, שמשרתים מאחרים בנשף עד השעות הקטנות של הלילה.

המהפך הבא בהיסטוריה של הראמן התחולל בעקבות תבוסת יפן במלחמה והכיבוש האמריקאי של 1945. במהלך המלחמה, הראמן נעלם כמעט מרחובות יפן עקב המצור הכלכלי. יפן ההרוסה והמוכה סבלה ממחסור חמור במזון, וחרף הסיוע הנדיב מצד הכובשים האמריקאים, מיליוני יפנים סבלו מתת תזונה בחורפים הקשים של 1945 ו-1946. המשבר החמיר בגלל סיבות אקולוגיות וחקלאיות. בדצמבר 1945 היה קציר האורז אחד מהגרועים בתולדות יפן, וכדי להזין את האוכלוסיה, האמריקאים נאלצו לייבא למדינה כמויות גדולות של קמח זול. כתוצאה, בין השנים 1948 ל-1951 עלתה צריכת הלחם של היפנים כמעט פי שלושה. עם זאת, מערכת הקיצוב של הממשלה היפנית היתה מושחתת ולא יעילה, ואזרחים רבים ניסו להשלים את תזונתם הזעומה בשוק השחור. כמו שראינו בפוסט הקודם על הסושי, האמריקאים אסרו דוכני רחוב מטעמי בריאות והיגיינה, אבל חלק מהדוכנים הללו עדייין הופעלו בסתר בידי גנגסטרים מהיאקוזה. אלו הצליחו לגנוב שקי קמח אמריקאי זול ממפעלים ממשלתיים, והשתמשו בהם בכדי לפתוח דוכני ראמן פיראטיים בפינות אפלות ברחובות הערים. במהלך מלחמת העולם השנייה שירתו מיליוני חיילים יפנים בסין, ואלו מהם שחזרו, הביאו איתם את האהבה למרקי האטריות החריפים והעשירים של ממלכת המרכז. האמריקאים, מצדם, החליטו לחנך את היפנים ל"תזונה נכונה", ופרסמו באגרסיביות (ובאופן מפוקפק למדי) על "ערכו התזונתי הגבוה של הקמח". כשהאיסור על דוכני רחוב בוטל ב-1950, כל הגורמים הללו השתלבו ביחד לגל פופולריות אדיר של הראמן, שהפך מאז לאחד ממרקי האטריות האהובים ביותר ביפן. ב-1958, פיתח אנדו מומופוקו, איש עסקים יפני ממוצא טייוואני, את ה"אינסטנט ראמן", אטריות שאפשר לבשל במהירות על ידי הכנסתן למים רותחים – המצאה שהעלתה את תפוצתן אלף מונים.

Credit: HHLtDDave5, Depositphotos.com

בשנות השמונים והתשעים, התפשטו מרקי הראמן לכל העולם והפכו לסנסציה בינלאומית. אבל זה כבר סיפור אחר, שנגולל, בתקווה, באחד הפוסטים הבאים.

דני אורבך | טיול מאורגן ליפן | יפן הרצאות | יפן הרצאות למטייל | הרצאות על יפן | חוות דעת | Explore Japan | יפן חוויה אחרת

דני אורבך הוא היסטוריון צבאי, בעל תואר שלישי מאוניברסיטת הרווארד, מרצה בכיר באוניברסיטה העברית. מתמחה בחקר הפיכות, התנקשויות פוליטיות ואי ציות צבאי. בתור חוקר ובלוגר פוליטי, כותב באופן סדיר לתקשורת הישראלית והעולמית, ובמיוחד בג'רוזלם פוסט. 

על הבלוג של דני אורבך 'הינשוף':
הבלוג נועד להוות במה לדיון בפוליטיקה, היסטוריה ושאר נושאים מעניינים. דני מעלה בד"כ מאמר חדש כל סוף שבוע  וישמח לתגובותיהם. 

עקבו אחר הבלוג של דני אורבך - 'הינשוף' >>>

מאמרים נוספים בסימן תרבות האוכל היפני:

אורז  |  בועז צאירי

אורז | בועז צאירי

האורז – Gohan | בועז צאירי גוהן ご飯 אורז. הוא אחד הבסיסים של התרבות היפנית. פירוש המילה 'גוהן' בשפה היפנית מקבילה למילה 'אוכל'. הפועל: 'את / אתה רוצה לאכול' מכיל את התואר 'גוהן'. לספר על אורז ביפן צריך שנים. היום אספר קצת על אורז לסושי ואתמקד בחלק הפיזיקאלי כימי של התהליך. גרגרי אורז | צילום: […]

למידע נוסף ורישום להרצאה >>>
סיפורה של הסויה  |  בועז צאירי

סיפורה של הסויה | בועז צאירי

רוטב הסויה – על קצה המזלג | בועז צאירי רוטב סויה. סויה שחורה, סויה לבנה. כשרה לפסח לא כשרה לפסח. השפעות קרני השמש על  . . . איך מבדילים? רוטב סויה הוא המצאה סינית. שימוש בקוג'י כדי לפרק את החלבונים השונים בסויה לחומצות אמינו ושאר ראקציות שמוסיפות טעם. היפנים לקחו את המקור הסיני והמירו אותו […]

למידע נוסף ורישום להרצאה >>>
שורש הוואסבי   |  בועז צאירי

שורש הוואסבי | בועז צאירי

שורש הוואסבי | בועז צאירי וואסבי הוא צמח ממשפחת המצליבים, קרוב רחוק של הצנון, הקולרבי ואפילו הכרובית. כולם ממשפחת המצליבים. חוץ מעובדה זו המרחק מהם הוא כמו מזרח ממערב. הוואסבי מזוהה בעיקר עם סושי. אותה משחה ירוקה שאמורים למרוח או על הדג או לערבב עם מעט סויה. מה אמורים ומה עושים, במיוחד בישראל, הם שני […]

למידע נוסף ורישום להרצאה >>>
ראמן וההסטוריה הסודית של האטריות היפניות   |  ד"ר דני אורבך

ראמן וההסטוריה הסודית של האטריות היפניות | ד"ר דני אורבך

גומעים ברעש – ראמן וההסטוריה הסודית של האטריות היפניות מאמר מתוך בלוג 'הינשוף' – דני אורבך עקבו אחר הבלוג של דני אורבך – 'הינשוף' >>> הראמן – מרק אטריות בשרי עשיר ומסחרר – הוא אחד מהמאכלים האהובים ביותר במטבח היפני. במחקר מרתק, מספר ההיסטוריון הקולינרי ג'ורג' סולט כיצד נזיד סיני מפוקפק, שרק יפנים הרפתקנים במיוחד […]

למידע נוסף ורישום להרצאה >>>
ההיסטוריה של הסושי  |  ד"ר דני אורבך

ההיסטוריה של הסושי | ד"ר דני אורבך

ההיסטוריה של הסושי מאמר מתוך בלוג 'הינשוף' – דני אורבך עקבו אחר הבלוג של דני אורבך – 'הינשוף' >>> מהיכן צמח הסושי, אחד מהמאכלים היפניים האהובים במערב? בספר מרתק על ההיסטוריה של הרולים, מסביר הסופר האמריקאי טרבור קורסון כיצד שיטת שימור דגים מדרום מזרח אסיה הפכה לטכניקת בישול שהתגלגלה לדוכני מזון מהיר ביפן הפיאודלית והמודרנית, […]

למידע נוסף ורישום להרצאה >>>
אוכל יפני אטריות דני אורבך טוקיו טיול ליפן טיול מאורגן ביפן טיול מאורגן ליפן טיולים מאורגנים ליפן ינשוף יפן חוויה אחרת יפן מאמרים מאמר יפן מאמרים על יפן מדריך טיול ליפן סויה ראמן תרבות יפן
« פוסט קודם
פוסט הבא »
עמוד הפייסבוק שלנו
צרו קשר

צרו קשר
אילה דנון – 054-5646-176
ayala@explorejapan.net

  • הטיולים שלנו ליפן
  • טיולי עומק סתווים
  • יעוץ למטייל העצמאי
לגעת 'ביפן האחרת' – מדוע איתנו?
  • יפן היא כל עיסוקינו.
    התמחות ביפן בלבד!
    הכרות עומק עם השטח וההוויה היפנית
    הדרכה של שני מומחים מצוותנו.
    זמן שהיה ארוך ביפן
    מינימום של 14 ימים ולילות ביפן (17 יום טיול).
    סדרת הרצאות בישראל
    לפני יציאתנו עם המומחים לתרבות יפן.
    הכנה מוקפדת והענקת תשומת
    לב אישית.
    המבוסס על הכרות רבת שנים עם קהילות
    מקומיות ייחודיות.
    מסלול טיול ייחודי
    יציאה בקבוצות של עד 25 איש בלבד
    רוב התנועה מבוססת על מערך התחבורה
    המדוייק והמהיר של הרכבות היפניות.
    מאפשר התייעלות וגמישות בניהול זמננו ביפן
    לינות ברמה מפנקת
    בתי מלון ברמה ראשונה.
    שילוב 1-2 לינות בריוקנים
    (מלונות יפנים מסורתיים) מפנקים.
    שילוב של 3 ארוחות גורמה במהלך הטיול.
    'סמינר מטייל'
    סקירות והרצאות מעמיקות במהלך מקטעי
    הנסיעה ברכבות .
הצטרפו לרשימת התפוצה
מטיילים מספרים
אוסף תודות – מפגשים והרצאות זום  בתקופת הקורונה
אוסף תודות – טיולים מאורגנים ליפן –  טיפול בתקופת הקורונה
טיול ליפן – סתיו 2019 | תודה להלנה, חנה גרנות בשם הקבוצה
טיול ליפן – סתיו 2019 | תודה למתן, חנה גרנות בשם הקבוצה
חוזרים לחייך בסינמטק
חוזרים לחייך – להעמיק בתרבות יפן
חוזרים לחייך להעמיק בתרבות יפן

חוזרים לחייך – להעמיק בתרבות יפן

קראו ממאמרינו:

ב"גלגל המזלות" של המגוצ'י צירופי מקרים ודמיון משנים חיים | מיטל לוין

קרא עוד ←

כוחן של מילים: על סרטו של ריוסוקה המגוצ'י "הנהגת של מר יוסוקה" | מיטל לוין

קרא עוד ←
כל הזכויות שמורות לאילה דנון 'יפן-חוויה אחרת'. אין לעשות שימוש בשם האתר, תמונותיו, ותכניו.
עיצוב ובניית אתר: Lionfish
גלילה לראש העמוד
שלחו לנו וואטסאפ »
x
דילוג לתוכן
פתח סרגל נגישות

כלי נגישות

  • הגדל טקסט
  • הקטן טקסט
  • גווני אפור
  • ניגודיות גבוהה
  • ניגודיות הפוכה
  • רקע בהיר
  • הדגשת קישורים
  • פונט קריא
  • איפוס