אביב ביפן בדגש חקלאות

לאחר שביקרנו את יפן בסתיו, שבנו אליה באביב. מצאנו את אותה ארץ, אבל אחרת.

אצל היפנים חילופי עונות השנה הם מהות קיומם, הבסיס לאמונתם הדתית ולהשקפת עולמם הכרוכה בתופעות הטבע המתחלפות. בכל עונה יפן לובשת פנים אחרות אופייניות, בחגיגות, בטקסים, באריגי הבגדים, בקישוטים בכל פינה, בכל אריזה וכמובן בהשתלבותם של היפנים עצמם בחילופי העונות, בעיקר בחיק הטבע, בין אם בצפייה מלאת התרגשות בעצים שלובשים אדום בסתיו ובין אם בסעודה תחת פריחת הדובדבן באביב.

הדבר מתבטא במיוחד גם באוכל היפני. ליפנים כלים מיוחדים לכל עונה, והמאכלים של כל עונה הם מסורת עתיקה שעוברת מדור לדור ואינה פוסחת על הצעירים של היום. סופר לנו שכדי לטעום מאכל מסוים בעונה מסוימת, שאופייני לחבל ארץ מסוים, היפנים נוסעים מאות קילומטרים, כי זה מה שעושה אותם שמחים. מי שראה את המוני היפנים שעורכים פיקניקים מתחת לעצי הדובדבן, בקבוצות או בבודדים, אוכלים יחד, משוחחים ומצחקקים, ראה שמחה אמיתית.

גם החקלאות ביפן מושפעת כמובן מעונות השנה, אף כי חלק ניכר מהגידולים הם בבתי צמיחה, לא מעט מזכוכית, כדי לעמוד בחורף הקשה ולספק תוצרת כל השנה. חלק ניכר משטחה של יפן הוא הררי, ובכל מקום בו ניתן לקיים חקלאות אפשר לראות אותה בדרכים, בין אם משק צנוע, אולי לשימוש עצמי, ובין אם שטח חקלאי נרחב, עד האופק.

עונת תות השדה
לצד פריחת הדובדבן, נמצאת ביפן בשיאה עונת תות השדה. אומרים שאין מדינה בה תות השדה נחשב לקינוח המועדף כמו ביפן. מגדלים תות שדה  ביפן בחממות ובשטח פתוח. עונת הקטיף של התוצרת מן החממות היא מדצמבר ועד אפריל, כאשר עונת הקטיף בשטח פתוח היא ממאי עד יוני. יחד נמשכת העונה כמחצית השנה. מי שלא ראה אריזות תות שדה טרי ביפן, לא ראה פרי ואריזה יפים יותר. התות נחשב ביפן למתנה רומנטית. האיכות והמחיר נמדדים על-פי הזן, אזור הגידול, צבע הפרי, צורתו וגודלו.

אחת התופעות שמאפיינות כיום את עונת התות היא הקטיף העצמי. היפנים מגיעים בהמוניהם לחוות המגדלות תות, ובאושר רב, בדרך כלל במשך מחצית השעה, קוטפים הם וילדיהם מן האדום האדום הזה ונוגסים בפרי, כשמיץ נוזל על שפתותיהם בהנאה. יש סיורים שמגיעים ישירות לחוות ויש כאלה שבוחרים בסיור מאורגן שאוסף אותם מאזור מגוריהם והופך את האירוע ליום כיף. וכמו שרבים לא יודעים, לקטיף, כמו לאירועים מיוחדים בכל עונה ברחבי יפן, מגיעים בעיקר ועל פי רוב היפנים עצמם. התיירים הזרים הם בשוליים. היפנים מבצעים את הקטיף העצמי ברצינות וביסודיות, כמו כל דבר אחר בחייהם. ניתנות הנחיות למבקרים לבחור ולאכול לאט את הפירות המשובחים, כי אחרת אפשר להתמלא תוך כחמש דקות. בישראל זה כמובן לא היה עובד…

יש כ-200 זני תות שדה ביפן. המחוזות המובילים הם שיזוקה וטוציגי. שני הזנים המובילים הם טוציאוטומה מטוציגי והזן אמאו מפוקוקה.

התות משמש בעונתו למינים רבים מאוד של ממתקים, והכול באריזות שהעין אינה שבעה מיופיין. עוגות התות מדהימות ביופי ובטעם, ויש אפילו מעין כריכים של תותים או של ממרח תותים. אחד המאכלים המפורסמים הוא המוצ'י תות, שהוא תותים בתוך ציפוי של ממרח שעועית אדומה, מעדן שאין כמותו. ניתן גם למצוא במחיר לא זול את התות הוורוד בהיר, שפותח בשנת 2006. תוכנו לבן וגרגיריו אדומים, והוא מכונה ביפן " ניחוח של אהבה ראשונה". ובל נשכח את גלידת התות הוורדרדה, שטעמה נפלא, והיא הולכת נפלא עם המראה המלבב הוורדרד של פריחת הדובדבן.

חווה עירונית בטוקיו
באחד מבתי המשרדים בטוקיו שוכנים משרדי ההנהלה של חברת "פסונה" (Pasona), חברה גדולה לגיוס כוח אדם. נסענו לבקר במקום, כי שמענו נסים ונפלאות על החווה העירונית שהקימו בבניין בן תשע הקומות.

הביקור בחווה מותר לקהל הרחב בקומת הכניסה ובקומות הראשונות של הבניין. ראינו ונדהמנו. כבר פגשנו גגות שהפכו לשטח חקלאי, אבל חווה בתוך קומות הבניין, בתוך המשרדים, זאת ראינו לראשונה.

חברת פסונה פועלת רבות בתחום גיוס והכשרה של כוח אדם לחקלאות ביפן, בעיקר זו הפריפרית, שסובלת קשות מבעיית הזדקנות החקלאים ללא דור המשך ומנטישת משקים. אחד האמצעים למשיכת כוח אדם לחקלאות, בכל מקום וגם ביפן, הוא יצירת חקלאות מודרנית וחדשנית, כזו שתמשוך את הצעירים לעסוק בה, והיעד המרכזי הוא  פיתוח החקלאות והקטנת התלות בתוצרת מיובאת. פסונה רואה עצמה כחברה המיועדת למציאת פתרונות חברתיים, שייעודם הוא לספק כוח אדם במקום שזקוקים לו. זו תמצית הפילוסופיה של החברה.

הבניין אינו חדש, אלא בן כ-50 שנה, והחברה חידשה אותו בשנת 2010 והפכה אותו ל"משרדי אקו" ולחווה אורבנית יחידה מסוגה. כבר כשעומדים מחוץ לבניין רואים שמדובר במשהו מיוחד. על הקירות החיצוניים של הבניין שפע צמחייה, לכל אורכו ורוחבו, שברובה מורכבת מפרחי העונה, ובמרפסות הבניין עצי פרי הדר. אבל הכניסה רגילה, וכשנשאלנו למה באנו ואמרנו שלבקר בחווה, התפשט חיוך גדול על פני אנשי הקבלה, והם שלחו אתנו מישהו שהתלווה אלינו בדיוק למקום, מסר הסברים ראשוניים ושלח אותנו לסייר בעצמנו. כפי שתראו מן התמונות, זו תופעה הזויה. בניגוד לכל הסברות שלגידולים נדרש גם אור שמש ואוויר פתוח, כאן מוכיחים שאפשר אחרת.

ומה גדל כאן? ירקות, פירות, פרחים, אורז, ממש לצדך, במגע יד. כ-4,000 מ"ר שטחה של החווה. בלובי המרכזי שדה אורז ושדה ברוקולי. תאורת לדים וספוטים מספקת אנרגיה לצמחים, והטמפרטורה פועלת להתאים את עצמה לפי הגידולים השונים. אחד היתרונות של גידול פנימי הוא שזהו גידול ללא חרקים, כך שאין צורך בחומרי הדברה. יתרון נוסף הוא קיצור תקופת הגידול במינים השונים, המאפשר יותר עונות גידול בשנה מהחקלאות שבחוץ.

בחברה אומרים שהמטרה אינה להפחית מהוצאות הגידול אלא לקדם פיתוחים חדשניים. סבורים שיוזמות חדשות יביאו גם לפתרונות. נמסר כי מגדלים שם כ-200 סוגים שונים של מוצרים לאורך השנה. לא בדקנו אותם, אבל יש מינים רבים. הגידול הידרופוני או במצע מנותק. עגבניות מגדלים שם בשיטה הידרופונית, תוך גידול במים ולא בקרקע, ובהדליה עד לתקרה. ההשקיה אוטומטית. מערכת מתקדמת לוויסות אקלים שולטת על הלחות והטמפרטורה, כך שתתאים לצמחים ולעובדים כאחד. זרעים מגדלים במגירות, כדי לנצל עד למקסימום את נפח המקום. שעועית גדלה על הקירות. החסות גדלות במדפים, ובכל מדף תאורה פלורסנטית נפרדת. יש גידולים גם בקומות העליונות יותר, גם במרפסות ובגג, אבל הם אינם פתוחים לקהל.  כך פועלים זה לצד זה הגידולים והעובדים במקום. התוצרת מיועדת לעובדי המשרדים ומשמשת לתפריט הקפה האלגנטי במקום.

תוכנית טלוויזיה בת שעה על… מלפפונים
באחד הבקרים, לפני היציאה לתכנית היום, צפיתי בערוץ הטלוויזיה NHK, ערוץ יפני שמציג לכל רחבי העולם באנגלית את הפנים המרתקים של יפן. ואז, בדיוק בשבילי, החלה תכנית בת שעה על מלפפונים.

התכנית התנהלה מול צוות מנחים צעירים, וצעדם הראשון היה לצאת לשטח, למשק חקלאי בו מגדלים מלפפונים. החקלאי היפני הסביר על תהליך הגידול, הראה מה זו הדליה,  הראה כיצד קוטפים, ואז עבר להציג כיצד אורזים מלפפונים שנקטפו (ברכות, בעדינות ובאסתטיקה מדהימה) והראה את בית האריזה במקום, המרכז את המלפפונים הקטופים והארוזים לפני שיצאו אל יעדיהם. משם עברה התכנית ליתרונות התזונתיים ולשימוש ולמתכונים שמתמקדים במלפפונים. המראיינים לא הסתפקו באולפן, אלא יצאו לאסוף מתכונים ומידע מאזורים שונים ביפן. במיוחד מרגש שכל מתכון שהציעו כלל ביקור בבית בו נמסר להם המתכון, בדרך כלל מנשים מבוגרות ובעלות ניסיון, ויחד אתן הכין הצוות את המאכל בביתן וגם ישב לסעוד עמן מהמאכלים שהכינו. בהמשך ליוותה התכנית ארוחה שלמה שכולה על טהרת מתכוני מלפפונים, כולל משקאות מלפפונים, מאכלים מיוחדים לילדים ועוד. החיוך על פני לאורך כל השידור אמר את הכול…

ירקות בפתח המסעדה
באחת מצעידות הלילה בעיר קיוטו, נתקלנו במסעדה צנועה וקטנה, שלא השתמשה בשום גימיקים כדי להזמין סועדים, מלבד סל גדול שכולו עמוס בירקות טריים. אהבתי וצילמתי.

 לקראת זריעה
ביפן מסיירים בעיקר ברכבות. בדרכים, החקלאות ניבטת מכל פינה. שטחים גדולים וקטנים, שטחי מישור וטרסות בהר. בעונה שביקרנו היו השטחים הפתוחים לפני זריעה, בתלמים וערוגות ישרים ומוקפדים, הכול בציפייה לעונה החדשה שבדרך.