לעופר והלנה שלום

כן, לקח לי זמן להתאושש, לא היה לי קל אבל היה שווה. אפשר לומר שיצאתי מיפן אבל יפן לא יצאה ממני, כל לילה אני חוזרת בכיף ליפן וממשיכה את הטיול בחלומות, מעניין כמה זמן זה עוד ימשך. 

קראתי ספרים על יפן,צפיתי בסרטים,שמעתי הרצאות אבל כל אלה לא באמת מכינים למפגש הבלתי אמצעי עם הארץ המופלאה הזאת על אנשיה, אתריה, תרבותה ותחבורתה. 

וכאן אתם נכנסים לתמונה בדרך המיוחדת בה בחרתם להכיר לנו את הכלה המיוחדת והמרתקת ושמה יפן.

 הבחירה בתחבורה ציבורית, שאחרת לא הייתי נפגשת, לא עם אלפי המדרגות אבל גם לא עם נהרות האנשים החנוטים בחליפות הזורמים בשקט ובסדר מופתי, לא עם שפע ההיצע של תחנת הרכבת ולא עם תחבורה זמינה, נקיה ומהירה.  לימדתם אותנו את קוד העליה והירידה מהרכבת ואפילו איך אפשר להגיע בקלות לגינזה לבד וגם לחזור, משהו שיומיים קודם לא הייתי מעלה על דעתי. 

וכל אלה כאין ואפס מול ההדרכה של הלנה. היכולת המופלאה של הלנה להגיש את יפן על כל מורכבותה באופן כל כך ברור, סדור ומרתק. הסבלנות והנועם במתן מענה לכל שאלה ותהיה והידע, אוי, הידע הרחב והמקיף בכל נושא ותחום ממש שדרגו את הטיול לספרה אחרת. היכולת להכיר לנו את החברה והתרבות האחרת כל כך בכזה כבוד וכזו אהבה והערכה, הדביקה גם אותנו וכבר לא היינו יותר הישראלי הביקורתי והמשווה, כי הלנה, את הענקת לנו ׳משקפיים׳ לא שיפוטיות. 

וכמה מילים על הארגון. להוציא טיול כזה מהכח אל הפועל מצריך הרבה יותר ממדריך טוב. הסינרגיה בין עופר להלנה, הרוגע, ההכלה והכרת המקום וכלליו נתנו לנו את ההרגשה שאנחנו בידיים טובות. לא פשוט להוביל קבוצה כזו גדולה במבוכי תחנות רכבת, אוטובוסים ומוניות. לעמוד בלוח זמנים מוקפד, לשנע מזוודות וטרולים בכל רחבי יפן ולהכנס ולצאת ממלונות שונים ומשונים. להתהלך ברחובות ומקדשים הומים אדם, לשלח אותנו למסעדות יפניות בידיעה שנחזור שבעים ולדאוג שלא נעלם באיזה יוניקלו. כן, ממש לא פשוט ואתם עשיתם את זה כאילו זו דרכו של עולם, כי כך ראוי ונכון לטייל ולהכיר ארץ. 

תודה לכם עופר והלנה שנתתם לנו את הזכות לטייל איתכם ביפן הנהדרת. כנראה שיפן שלנו תהיה תמיד כרוכה עמכם. 

אפרת דביר

נ. ב. 

אם אפשר לבחור אז:

לגור בקיוטו
להתפלל בשינטו
ללון בריוקאן 
עם אונסן כמובן
ולאכול אודון