בשנים האחרונות ביצעה צפון קוריאה את ניסויים גרעיניים. הניסויים הוא חלק מתכנית הגרעין הצפון קוריאנית הכוללת הרכבת כלי נשק גרעיניים ופיתוח אמצעי שילוח, בעיקר באמצעות טילים בליסטיים העשויים להגיע עד מערב ארצות הברית. פיתוח אמצעי לחימה בלתי קונבנציונליים על ידי צפון קוריאה משמש לטענתה בכדי להגן על עצמה מתוקפנותה של ארצות הברית אך גם בכדי לאיים על בעלות בריתה באסיה, בעיקר דרום קוריאה ויפן. באופן רשמי פועלות שתי הקוריאות להבנות והסדרת היחסים ביניהן אך בפועל ישנה יריבות אידיאולוגית חריפה וככל הנראה בלתי ניתנת לגישור בעתיד הקרוב.
בנוסף למערכת היחסים המורכבת עם דרום קוריאה, לצפון קוריאה היסטוריה רוויות עימותים וסכסוכים עם יפן. עוד בשלהי המאה ה-16 ניסה שליטה של יפן טיוטומי הידיושי (Toyotomi Hideyoshi) לכבוש את קוריאה, ללא הצלחה.בתקופה המודרנית יפן פלשה וכבשה את קוריאה בשנת 1910 והחזיקה בה כקולוניה עד סוף מלחמת העולם השנייה ב- 1945. הכיבוש היפני היה אכזרי ולווה בביזה, ניצול משאבים ושימוש באזרחים לצורכי שעשוע ומין של הצבא היפני (סוגיית "נשות הנחמה" נותרה כפצע מדמם בין שתי המדינות ולא יושבה עד היום למרות הסכמים בין המדינות). למרות שדרום קוריאה ויפן הסדירו את היחסים ביניהן, בין צפון קוריאה ליפן נותרו מספר נושאים כגון פיצויי מלחמה והחזרת אזרחים יפנים שנחטפו על ידי צפון קוריאה. מדי פעם צפון קוריאה אף מבצעת "ניסויי טילים" אשר מפרים את הריבונות האווירית של יפן ואף חולפים מעל איי הבית שלה. צעדים אלו מדגישים את האיום הצפון קוריאני, הקונבנציונאלי והבלתי קונבנציונאלי.
מעבר לאיום הברור של מתקפה מכיוון צפון קוריאה, השילוב של שיגור טילים וניסויים גרעיניים לוחץ על נקודה רגישה בהיסטוריה היפנית. יפן הנה המדינה היחידה שנפלה קורבן לנשק גרעיני בזמן מלחמת העולם השנייה ועל כן רואה חובה מוסרית לפעול כנגד הפצת נשק גרעיני. חובה מוסרית זו באה לידי ביטוי בעיקר בחודש אוגוסט, בימי הזיכרון לקורבנות פצצות הגרעין בהירושימה ונגסאקי. יושב ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), יוקיה אמאנו ציין במספר הזדמנויות כי ארצו מבינה את נזקי המלחמה באופן המוחשי ביותר.
הירושימה ונגסאקי אשר הופצצו בפצצות גרעין הקימו מוזיאונים להנצחת הקורבנות ופועלות באמצעות מוזיאונים ועמותות לחינוך ומניעת הפצת נשק גרעיני. אחד האתרים המפורסמים ביותר ביפן הנו מוזיאון השלום בעיר הירושימה. המוזיאון הנו חלק מפארק גדול במרכז העיר אשר היה המוקד בו התפוצצה הפצצה הגרעינית בשישה באוגוסט 1945.המבנה היחיד ששרד הוא מבנה לעידוד התעשייה הבנוי מפלדה ובטון מזוין. שרידי מבנה זה משמשים כאנדרטה יחד עם מונומנטים רבים בפארק השלום (ביניהם העגור של סאדאקו, פעמון השלום והמוזיאון). ראש עיריית הירושימה פועל באופן אקטיבי וכותב מכתבים למדינות בעלות נשק גרעיני, כולל מדינות השומרות על עמימות בנושא. במכתביו הוא מזכיר את נזקי הפצצה וקורבנותיה.
החל משנות ה- 1950, כאשר הוסרה באופן חלקי הצנזורה האמריקאית על אופן סיום המלחמה, החלו להתגלות בהירושימה ונגסאקי הנזקים המתמשכים של הפצצה. קורבנות הפצצה מכונים ביפנית היבקושה (hibakusha), `אנשים המושפעים מהפצצה`. קורבנות אלו נחשפו לקרינה ברמות שונות ולאורך השנים החלו לסבול מסוגים שונים של סרטן והרעלת קרינה. כיוון שהשפעות הקרינה לא היו מוכרות אנשים מאזור הירושימה ונגסאקי נחשבו כעצלנים וחסרי מוטיבציה מכיוון שנטו להתעייף במהרה ולא יכלו לעבוד זמן ממושך. לאחר שהתברר כי הם סובלים מנזקי קרינה הם הפכו למוקצים ואף לא רצויים למטרות שידוך. דעה קדומה זו אף קיימת עד היום. רק החל משנות ה- 1970 החלה ההכרה כי מדובר בקורבנות אך גם היום ישנו חשש מסוים בקרב חלקים מהעם היפני וחוסר רצון לבוא עמם במגע.
גם ברמה המדינית יפן נחשבת כאחת המדינות המובילות במניעת הפצת נשק גרעיני. כעשור לאחר עצמאותה המחודשת ראש הממשלה איסאקו סאטו (Eisako Sato) פרסם בשנת 1967 את שלושת העקרונות למניעת הפצת נשק גרעיני (אליהם הצטרף עיקרון רביעי):
1. קידום שימוש בכוח גרעיני למטרות שלום
2. פירוז עולמי מנשק גרעיני
3. הסתמכות על הרתעתה הגרעינית של ארצות הברית (מטרייה גרעינית)
4. ציות לשלושת העקרונות תחת הנסיבות אשר יבטיחו את בטחונה של יפן
העיקרון הרביעי נועד לאפשר גמישות פרשנית לשלושת העקרונות הראשונים. בדומה למרכיבים נוספים במדיניות הביטחון של יפן העמימות מאפשרת שמירה על עקרונות הפציפיזם מחד ושמירה על הביטחון הלאומי מאידך.דוגמא נוספות לקיום העמימות הגרעינית היפנית הנה נוכחותן של ספינות וצוללות גרעיניות אמריקאיות בבסיסים צבאיים אמריקאיים בשטחי יפן. הימצאות כלי נשק גרעיניים ואלו המונעים באמצעות גרעין נוגדים את עקרונות השימוש בגרעין למטרות שלום ופירוז עולמי. אך כיוון שלא מדובר בכלי נשק ברשות יפן, אלא "אורחים" מצבאות זרים, ההנהגה היפנית לא רואה בהימצאותן סתירה עקרונית.למעשה מדובר בשמירה על העיקרון השלישי הנסמך על המטרייה הגרעינית האמריקאית השומרת על הביטחון הלאומי היפני.
סוגיה גרעינית נוספת היא קיומן של תחנות כוח גרעיניות ביפן. מאז משברי הנפט בשנים 1973 ו- 1979 יפן פועלת באופן עקבי לגוון את מקורות האנרגיה שלה. אחד ממקורות האנרגיה החלופיים הנפוצים ביותר הנו תחנות כוח גרעיניות. למרות החשש המוחשי מתקלות יפן נסמכת באופן ניכר על מקור כוח זה. פיתוח הכורים הגרעיניים מציב את יפן בעמדה של "מדינת סף גרעינית", כלומר בעלת יכולת פיתוח נשק גרעיני תוך זמן קצר.מפלגות השמאל ותומכי הפציפיזם משני צידי המפה הפוליטית טוענים כי מדובר בעמדה מסוכנת אשר תחת נסיבות מסוימות עלולות לגרור את יפן, והעולם כולו, למלחמה גרעינית.
סכנה מתקלה בתחנת כוח גרעינית קיבלה מעמד מוחשי לאחר רעידת האדמה הגדולה של מזרח יפן במרץ 2011.גל צונאמי ענק פגע בתחנת הכוח הגרעינית בפוקושימה וגרם להתכת הכור. קרינה רדיואקטיבית התפזרה וזיהמה אזורים נרחבים בצפון יפן. מי קירור מזוהמים אשר נשפכו לים גרמו לנזק אקולוגי חסר תקדים אשר נלמד עד היום. לאחר רעידת האדמה והתבהרות הנזק הרדיואקטיבי הושבתו כל הכורים ביפן עד לבחינת מנגנוני הבטיחות בהם. בבחירות הכלליות הבאות בדצמבר 2012 עמד הנושא בחזית וראש הממשלה הנוכחי, שינזו אבה, נבחר בין היתר על רקע הבטחתו להמשיך ולהבטיח אספקת אנרגיה בטוחה ליפן. הפעלתם המחודשת של הכורים הגרעיניים הנה נושא חשוב גם היום ועומד במרכז מערכות בחירות מקומיות ולאומיות כאחד.
בהתחשב ברקע ההיסטורי של נזקי הפצצה הגרעינית והעובדה כי צפון קוריאה נחשבת בעיני יפן כמדינה תוקפנית שכמעט ואינה פגיעה ללחץ בינלאומי, כיצד על יפן להתמודד עם איום זה? ראשית יש להבין כי צפון קוריאה היא מדינה רציונאלית. לעיתים מוגדר השלטון בה כ"לא רציונאלי", "תזזיתי" ו"בלתי ניתן לחיזוי" אך יש להבין כי למרות שלא תמיד ברורות כוונותיו או מטרותיו לא מדובר בשלטון מתאבד. מטרת האליטה השלטת הנה לשמר את קיומה ואחיזתה במוסדות המדינה וחישוביה הנם חישובים של עלות-תועלת ככל מדינה אחרת, גם אם שיקולים אלו אינם נהירים למקבלי ההחלטות במדינות אחרות.
מאז תחילת הניסויים הגרעיניים על ידי צפון קוריאה בעשור הקודם הוטלו על צפון קוריאה שורה של סנקציות כלכליות ואחרות על ידי מועצת הביטחון, בהובלת ארצות הברית. סנקציות אלו הגבירו את העוני של אזרחי המדינה וצמצמו את פעילותה של צפון קוריאה בזירת הכלכלה הבינלאומית. יחד עם שליטה אוטוריטארית של האליטה השלטת נמצאת כיום צפון קוריאה במצב של בידוד בינלאומי כמעט מוחלט. למרות זאת נראה שאין די בסנקציות אלו כיוון שהמדינה ממשיכה לבצע ניסויים גרעיניים ולאיים על שכנותיה מדרום וממזרח.
מתקפה על צפון קוריאה אינה אפשרות ריאלית. חוסר הוודאות לגבי יכולותיה הגרעיניות מהווה הרתעה מספקת עבור מדינות המערב מתקיפה ופירוז בכוח. חסותה של סין במועצת הביטחון משמשת כמנגנון הגנה נוסף כנגד סנקציות חריפות יותר.
אפשרות נוספת הנה שיפור אמצעי ההגנה. בשיתוף עם ארצות הברית יפן פיתחה, ומפתחת, אמצעי הגנה כנגד טילים (Theater Missile Defense). מדובר במערכת הגנה משולבת של טילים ואמצעי גילוי הממוקמות בבסיסי ארצות הברית ביפן ועל גבי ספינות טילים של שני הצבאות. נוכחות צבא ארצות הברית על אדמת יפן החל משנת 1951 מהווה "תיל ממעיד" בהגנה על יפן מפני אויבים. תקיפה צבאית כנגד יפן תפגע בסבירות גבוהה גם בכוחות אמריקאים, דבר אשר יחייב תגובה צבאית אמריקאית. עובדה זו נלקחת בחשבון על ידי כל יריב פוטנציאלי של יפן. כיוון שיפן וארצות הברית חתומות על מספר הסכמי הגנה (הדדית וחד-צדדית מצידה של ארצות הברית) אין צורך אמיתי בנוכחות אמריקאית על אדמת יפן אך נוכחות זו מחזקת את הברית וקשרי הביטחון בין שתי המדינות.
תוכנית הגרעין הצפון קוריאנית כבר חצתה מזמן את נקודת האל-חזור. התגובה הרפה של מעצמות המערב לנוכח הניסויים הגרעינים הוכיחה פעם אחר פעם כי אין הן מתכוונות לגבות את הרצון שלהן בפירוז גרעיני גם בפעולה צבאית. על כן ניתן להשפיע על תוכנית הגרעין הצפון קוריאנית רק באמצעות הרתעה (הדדית) ושימוש בעוצמה רכה בכדי לשכנע את האליטה השלטת כי מעצמות המערב אינן מהוות איום על השלטון. בנוסף רצוי לשמור על הקשר ההדוק בין צפון קוריאה לסין. סין הנה שותפת הסחר העיקרית של המדינה הבדלנית ומהווה את השער העיקרי שלה למערב. ניתוק היחסים המדיניים, הצבאיים והכלכלים בין סין לצפון קוריאה עלול לדחוק את המדינה לעמדה בה היא חשה בסכנה קיומית, עם הגב לקיר. במצב זה עלול השלטון לנקוט בצעדים קיצוניים על מנת לשמר את כוחו ואף לגרור את המעצמות למשא ומתן בעל כורחן.