מדי שנה בחודש אוגוסט מציינים ביפן יום שהפך לא רק לזכרון לאומי דרמטי אלא גם לאבן דרך משמעותית ביותר בהיסטוריה היפנית – יום הפצצת הירושימה. מדי שנה, היום הזה מעלה על הפרק סוגיות של אשמה, אחריות קולקטיבית ולקח היסטורי, כאשר יפן משחקת תפקיד כפול, הן זה של הקורבן והן זה של הפושע.
האם פצצות האטום שהוטלו על הירושימה ונגסאקי היו מוצדקות בכך ששמו קץ לשפיכות הדמים האכזרית? האם יפן נאלצה לשמש כמעבדת הניסויים של ארה"ב? או שמא הזוועות שביצעה במהלך המלחמה ברחבי אסיה הצדיקו את המהלך האמריקאי? האם יכולה להיות הצדקה להרס מכוון בקנה מידה כזה ולטווח כה ארוך?
השלכות הטלת הפצצה הגרעינית על הירושימה ב- 6 באוגוסט ועל נגסאקי ב- 9 באוגוסט 1945 הנן חמורות ביותר. נשק גרעיני אינו מבחין בין מטרה צבאית לגיטימית בזמן לחימה למטרות אזרחיות – בתי ספר, בתי חולים ושאר מוסדות אזרחיים. בהירושימה נהרגו באופן ישיר 90-146 אלף איש ובנגסאקי 40-80 אלף איש. המספרים אמנם עצומים אך יש לזכור גם את קורבנות פצצות התבערה בטוקיו אשר מספרם מוערך ב- 100 אלף איש.
סערה זוטה סביב האחריות על הטלת פצצות האטום פרצה ביפן במאי 2016, בשולי וועידת המדינות המתועשות (G7), כאשר נודע על ביקורו של נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, בהירושימה. הייתה זאת הפעם הראשונה בהיסטוריה שנשיא אמריקני מכהן ביקר בעיר שספגה הפצצה גרעינית מידי ארה"ב. השאלה שהעסיקה את היפנים – האם יתנצל או לא על הטלת פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי בשלהי מלחמת העולם השנייה?
הוועידה של G7 נערכה בעיר קטנה ולא מרכזית , אך בעלת חשיבות דתית ראשונה במעלה – איסה (Ise), בה ממוקם המקדש החשוב ביותר בדת השינטו, הדת העממית היפנית. המקדש מוקדש לאלת השמש אמאטרסו (Amaterasu) שנחשבת לאלה המייסדת של שושלת הקיסרים היפנים. העיר איסה לא נמצאת במיקום אסטרטגי ואינה בעלת חשיבות היסטורית, אך יש לה חשיבות סימבולית לאומית. ראש הממשלה היפני שינזו אבה טען שבאמצעות קיום הוועידה באיסה הוא מראה את פניה היפות של יפן. אולם ייתכן מאוד ומדובר למעשה בהמשך הקו הלאומני בו נוקט ראש הממשלה, קו אשר מחבר בין דת ולאומנות.
כבר עם התברר תכניות ביקורו של נשיא ארה"ב בהירושימה החלו לעלות תהיות לגבי תוכן נאומו. הטיעון בעד התנצלות היה שאחד מהנושאים הקרובים לליבו של אובמה היה פירוז העולם מנשק גרעיני. אין מקום טוב יותר להכות על חטא מאשר במקום זה, בו נעשה שימוש לראשונה בנשק גרעיני. טיעון נוסף התומך בהתנצלות רשמית מצידה של ארצות הברית הנה התקרבות נוספת בין שתי המדינות, יפן וארצות הברית. אמנם לאחר מלחמת העולם השנייה חושלה ברית איתנה בין שתי המדינות אך חיזוק נוסף יהווה איתות כי מחויבותה של ארצות הברית ליפן בפרט ולאסיה בכלל נותרה בעיניה. הצורך בחיזוק הברית בין המדינות בא על רקע עימותים חוזרים ונשנים בין יפן לסין על רקע ניסיונותיה של האחרונה להרחיב את גבולותיה הימיים על חשבון יפן (סביב איי סנקאקו Senkaku).
למרות טיעונים אלו נאומו של נשיא ארצות הברית לא התמקד בהטלת פצצת האטום על הירושימה, או כלל התנצלות רשמית על הטלת הפצצה (לקריאת הנאום המלא כפי שהובא בעיתון הטיימס קראו כאן). הנאום התמקד בזוועות אשר מבצע המין האנושי באמצעות הטכנולוגיה וקריאה לקידום המדע בכדי להיטיב עם המין האנושי. יש הטוענים כי הדבר גרם לאכזבה מצד ממשלת יפן אך אין הדבר נכון בהכרח.
התנצלות רשמית מטעם נשיא ארצות הברית עשויה הייתה להביך את ממשלת יפן יותר מאשר לסייע לה. אם הנשיא אובמה היה מתנצל על הזוועה אשר ביצעה ארצות הברית בזמן המלחמה, הדבר עלול היה לגרור ציפייה מצד מדינות מזרח אסיה כי ממשלת יפן צריכה להתנצל גם היא על פשעי המלחמה אותם ביצעה. מבחינתה של יפן אמנם בוצעו פשעים בזמן המלחמה אבל לא מדובר ב'פשעי מלחמה' אלא ב'זוועות המלחמה', כאשר כל הצדדים המעורבים היו קורבנות. הקו הרשמי של ממשלת טוקיו הנו כי אין העם היפני אשם וחטאו היחיד הנו שהובל על ידי ממשלה צבאית והאג'נדה המיליטריסטית שלה.
לאחר המלחמה יפן כיפרה על פשעיה באמצעות השקעת תקציבי פיתוח אדירים בדרום מזרח אסיה, כולל הלוואות והשקעות נדיבות במדינות האזור. בנוסף, יפן הגיעה להסכם עם דרום קוריאה בנוגע ל"נשות הנחמה", נשים קוריאניות אשר גוייסו בכפייה לספק שירותי מין לכוחות הצבא היפני. משפטי טוקיו, בהם הועמדה לדין ההנהגה הצבאית היפנית, ניקו את יפן מכל אשמה, אשר הוטלה במלואה על קומץ מנהיגים ולא על העם. יחידת הלוחמה הכימית היפנית, יחידה 731, לא הועמדה לדין בתמורה להעברת הידע שצברה לבעלות הברית (בדומה למדעני טילים מגרמניה הנאצית).
מבחינתה של יפן נושא המלחמה והפשעים אשר בוצעו בה שייך לעבר ויש להתקדם הלאה. התנצלות רשמית של ממשלת ארצות הברית עלולה הייתה לפתוח מחדש את הפצעים ולהעיב על היחסים בין יפן למדינות דרום-מזרח אסיה ולחבל בניסיונות ההנהגה היפנית להתאגד וליצור ברית כנגד ההתפשטות הסינית באזור.
מה צופן העתיד ליחסים אלו עם עלייתו של הנשיא דונלד טראמפ? הנשיא טראמפ אינו מסתייג מנשק גרעיני ואינו שם למטרה הידוק היחסים בין ארה"ב ליפן. מיד עם נצחונו בבחירות בארה"ב בנובמבר שנה שעברה קיבל טראמפ הזמנה מראשי הערים של הירושימה ונגסאקי לבקר באתרי ההנצחה היפניים ולהיווכח במו עיניו בהשלכות ההרסניות של הנשק הגרעיני. לעת עתה, לא נראה איתות בכיוון הזה מצדו. ימים יגידו אם נשיא אמריקאי נוסף יבקר במהלך תקופת כהונתו בשתי הערים היפניות הנושאות על כתפיהן את המשא הכבד של כאב העבר ומוראות המלחמה.
